קלי נסעה לעשרה ימים ללוס אנג'לס. נשארתי עם המון זמן פנוי, יחסית לרגיל. קצת הזנחתי את המטלות הרגילות שלי, אולי לקחתי קצת חופש לעצמי. שקעתי יותר בעבודה ואת הזמן הפנוי המועט שנותר לי הקדשתי לשיטוט באתר של הפועל, לפני הדרבי תמיד יותר מעניין.
מוזר היה להיות בלעדיה כ"כ הרבה זמן, למרות שהשגרה שלנו הופרה למשך המון זמן בגלל ביקור הורי, עדיין היא היתה בסביבה.
גם לה זה הפריע. באחת משיחות הטלפון שלנו היא אמרה שבדעתה לחזור מהר לשיגרה שלנו שתכלול את כל המשימות המשמימות שלי ממקודם, המשך שעורי הבית והמשך האילוף שלי.
יום לאחר שחזרה קבענו לצאת למסיבה פרטית אצל ריק וטינה. יש להם קבוצה כזאת שנפגשת פעם בחודש למשהו שגולש לעיתים לפלי פרטי. מעולם לא הייתי אצלם בבית. מייד כשנכנסה לביתי הורתה לי קלי להתפשט. "עכשיו? אנחנו לא הולכים?"
"כן עכשיו, תתפשט ותחכה לי במיטה, על הגב"
עשיתי כמצוותה וחיכיתי לה במיטה, היא נכנסה ערומה ובלי שהיה מיותרת התישבה על פני "לקק". אין דבר שיותר התגעגעתי אליו מאשר לשכב מתחת לאלילתי ולענג אותה עד כלות. היא לא השאירה לי מקום לספק עד כמה היא התגעגעה אלי וללשון שלי ומיצתה את הארוע עד תום. ליקקתי כאילו אין מחר והיא מצידה רכבה על פני כאילו זה יומינו האחרון. היא גמרה כמה פעמים, אני כמובן, לא. התקלחנו, התלבשנו ויצאנו למסיבה.
קלי אחזה בהוראות הנסיעה וכיוונה אותי. יצאנו מהעיר לכיוון מזרח, לכיוון ההרים, עברנו עיירות קטנות ודהרנו לעבר החשכה. יצאנו ביציאה הלא נכונה וכשהגענו למבוי סתום קלי אמרה בנונשלנטיות "נחזור לדרך המהירה, איזה עבד חסר ערך אתה"
חייכתי, "הכל מאהבה" אמרתי לעצמי היא מנסה לשחק לי במוח.
"הנה זה פה" קלי צרחה "פיספסת!"
הסתובבתי בחשיכה בכביש הצר וחזרנו כמה מטרים לאחור.
"את בטוחה?"
"הממ כמעט בטוחה, כתוב בהוראות, שישה מייל אחרי היציאה הראשית, קצת אחרי חוות Twelve Bridges, במורד הגבעה, זה אמור להיות פה"
"אין פה כלום גבירתי"
"טוב אז נמשיך"
חושך מוחלט מסביב, יערות, גבעות קטנות ומאוד מאוד קר. המשכנו הלאה וניסינו לקרא את השלטים הקטנטנים כמעט ללא הצלחה עד שמצאנו את הדרך. פנינו שמאלה ומייד לאחר הפנייה הבחנו באורות מבין העצים.
ריק טינה גרים בבית ענק באמצע חווה ענקית איי שם בדרך להרי הסיירה נבאדה, מה שמאפשר להם לקיים מסיבות חשק רבות משתתפים וגם את האפשרות להחזיק דנג'ן ענק מצוייד היטב משלהם.
החנתי את האוטו איפשהו בין העצים ועזרתי לקלי לצאת החוצה. היא מיד שקעה עם עקביה באדמה הלחה, אז ויתרתי על סחיבת התיקים ועזרתי לה להגיע עד לדרך העולה אל הבית הנמצא במעלה הגבעה. רצתי חזרה לאוטו לקחת את התיקים ופצחנו במסע כומתה קצרצר לעבר הבית. קלי דפקה את הכניסה המלכותית שלה ואני דידיתי אחריה עם כל התיקים עלי. כולם ישבו מול מסך פלזמה ענק והיו עסוקים בצפיה בסרט פטיש\בדס"מ. הסתכלתי על קלי והיא הסתכלה עלי בחזרה במבט של "מה זה צריך להיות לעזאזל?"
הסתובבנו קצת בבית, ביקרנו בדנג'ן וקלי חיפשה רעיונות. עברנו לחדר אחר ושם כבר מצאנו את מייקל ועוד כמה אנשים מוכרים. מייקל ניגש אלינו, חייך לעברי ונשק לקלי "עשית מישהי מאוד מאושרת" ציחקק
"אני?"
"כן אתה, ליסה לא מפסיקה לדבר על זה מאז המסיבה ההיא"
"אני אשמח לתת אותו שוב אם ליסה תרצה" צחקקה קלי
"אני בטוח שהיא תרצה"
קלי ומייקל שקעו באחת הכורסאות ואני התיישבתי על הרצפה לרגלייה. הם שקעו בשיחה ואני הקשבתי. ליסה גרה בפלורידה שזה בדיוק בצד השני של היבשת וכל מערכת היחסים שלהם מבוססת על טיסות הלוך וחזור. מייקל סיפר שהוא בקרוב יעזוב לפלורידה מה שכמובן יעציב את כולנו, כי באמת, מייקל הוא אחד האנשים המקסימים ביותר שפגשתי. קלי שאלה אם הוא טס לפלורידה בחג המולד והוא רק ענה ש"הם לא חוגגים את זה"
"מי לא חוגג את זה?"
"ליסה היא יהודיה, הם לא חוגגים את זה"
"גם זה יהודי" ציחקקה והצביעה עלי
קלי הודתה בפניו, שבזמן האחרון נמאס לה לעשות את אותם הדברים והיא מחפשת משהו חדש שירגש אותה או שידליק אותה, מה שמסביר את היבוש שלי בזמן האחרון. היא סיפרה לו שהיא מקווה שהיצר החייתי שלה יחזור אליה במהרה.
מספר אנשים החלו לשחק בדנג'ן, אחרים שקעו בשיחה וקלי איבדה איפשהו עניין בלשחק. צפינו עוד קצת בסרט פיטפטנו קצת והחלטנו לחזור הביתה.
בנסיעה חזרה היא חירמנה אותי היטב וכשהגענו הביתה רצנו שוב למיטה. שוב עינגתי אותה עד אובדן חושים, היא דאגה לשפשף אותי עד כמעט כמעט ואז הלכנו לישון. שוב לא הורשתי לגמור.
לפנות בוקר התעוררתי למגע ידייה של קלי שאחזה בזיין שלי ושפשפה אותו בחוזקה "תגמור עכשיו" הורתה ואני ככה חצי מנומנם גמרתי סוף סוף לאחר 12 ימים וחמש וחצי שעות....
לפני 18 שנים. יום שישי, 23 בנובמבר 2007 בשעה 7:32