יום שני הגדול הגיע. התרגשתי לקראת הערב המיוחל אולי סוף סוף היום יקרה נס חנוכה. כל הסימנים הראו שזה יקרה היום. התקשרתי שלוש פעמים לודא שהיא באמת לא רוצה שאביא לה את הצעצועים החביבים עליה. "אל תביא כלום יש לי את כל מה שאני צריכה" אמרה "תביא את עצמך, זה מה שחשוב".
לא ידעתי איך ומה הולך לקרות, כמו תמיד, אבל הפעם הרגשתי שהיא מכינה לי הפתעה וכמו תמיד היא הפתיעה אותי, לגמרי.
היא ידעה שאני מצפה ומחכה, מכין את עצמי ליום המיוחל. רעב כמו שלא הייתי רעב כבר המון זמן, מוכן לכל רעיון מטורף שיעלה במוחה, כלי ביד היוצר.
הפעם השתדלתי לא לאחר, הגעתי קצת לפני הזמן. מרוגש נכנסתי לביתן.
שום דבר לא נראה כאילו משהו גדול עומד לקרות, קלי היתה לבושה בפיג'מה וסטייסי הייתה ערומה וחלוק רחצה עליה. שמתי לב שסטייסי קצת דומעת. "תכנס" קלי אמרה "אנחנו באמצע דיון".
הרגשתי קצת נבוך כשהן המשיכו את ה"דיון" בנוכחותי למרות שסוף סוף הבנתי למה הן מתכוונות ב"דיון". זה באמת דיון, הן לא רבות, הן מדברות. הלוואי ואת כל הריבים שהיו לי בחיים הייתי מנהל ככה. היה פשוט מדהים להביט בהן ולראות איך הן מלבנות בעיות ופותרות אותן בלי הרים את הקול, בלי להטיח האשמות עם המון אהבה.
זה גם לא ממש הפריע לקלי לצבוע לסטייסי את הצפורניים תוך כדי. כמובן שנזרקה הערה שאני צריך ללמוד לעשות את זה בעתיד הקרוב (העיקר שאלו לא יהיו הציפורנים שלי שוב).
סטייסי התכוננה לאיזה מפגש שנתי שיש לה כל כריסטמס עם איזה זוג שהיא מסשנת. היא עזבה אחרי שנרגעה, סיימה לאכול והתלבשה.
קלי הזמינה אותי לשבת לצידה וצפינו בסרט "Brick". סרט טוב רק שזה לא ממש מעניין אותכם. מידי פעם היא שלחה יד לחרמן אותי.
אח"כ דיברנו, סיפרה לי קצת יותר בפרוט על עברה, על הסמים, על הבעל המסומם שעזבה ועל הילדים.
בסוף נכנסנו למיטה והזדיינו, פשוט. בדיוק הפוך ממה שחשבתי שיקרה.
עכשיו אני חופשי עד לפעם הבאה, כשיתחשק לה.
לפני 19 שנים. יום רביעי, 27 בדצמבר 2006 בשעה 6:39