"המממ, אני אתן לך קצת זמן להתארגן, יש לך שעה בדיוק להגיע לפה, תביא איתך את כל הציוד שהשארתי אצלך, תביא את כל הדברים שאתה צריך כי אתה ישן פה הלילה, שלא תעיז לאחר".
ארזתי את כל התיקים שהיא השאירה בשבת בלילה, לאחר שחיפשה אותי בכל סן פרנסיסקו. השעה היתה 6 בערב ועד 7 הייתי צריך להיות אצלן. בד"כ, בטיסה נמוכה לוקח לי 20 דקות להגיע אליה. חישבתי שיש לי מספיק זמן להתגלח איפה שצריך, להתקלח, להתארגן, לארגן את כל החבלים שהיא פיזרה לפני כמה ימים, לארוז כמה חפצים ולצאת לדרך. הספקתי אפילו לשתות קפה שחור עם הל כמו שאני אוהב, ככה על הדרך.
הגעתי שתי דקות לפני הזמן, קלי היתה מרוצה. שתייהן ישבו וצבעו קופסאות עץ קטנות "כל מי שישתתף בחתונה עצמה יקבל קופסה עם מתנות בפנים" סטייסי אמרה "נחמד" עניתי.
קלי הגישה לי מברשת והתחלתי לצבוע גם אני.
"אנחנו רוצות לדבר איתך" קלי התחילה.
"סטייסי מרגישה שיש איזשהיא אי נעימות בינכם, היא מרגישה שאתם לא ממש מכירים אחד את השניה כי אתה לא מבלה אצלנו מספיק, בד"כ אני אצלך, אני רוצה שתהיה פה יותר" "אין בעיה" עניתי "אנחנו יכולים לצאת יותר ביחד, כמו במסיבת היומולדת של ג'יי היה ממש כיף"
"לא רק זה" קלי המשיכה "מהיום במקום שהדומית שלך תבוא אלייך, אתה תבוא אליה, כלומר, מהיום אתה ישן אצלי ולא אני אצלך, אתה יכול להשאיר חפצים, בגדים וכל מה שתצטרך כאן" הרהרתי קצת במצב החדש והסכמתי "מה שתגידי אלילה, אין בעיה, השכנים שלי ישמחו" סטייסי חייכה, קלי צחקקה, היא בהחלט לא בחורה שקטה, בלשון המעטה.
"ועוד משהו" קלי המשיכה "סטייסי תגידי לו מה את מרגישה" היא פנתה לסטייסי ואני הייתי קצת במבוכה "לפעמים אתם עושים דברים כאילו מאחורי גבי, כמו בפעם ההיא שישנו ביחד ופתאום חמקתם בשקט לסלון ועשיתם את מה שעשיתם" "אבל לא רצינו להעיר אותך" התגוננתי "אני יודעת, אבל זה נותן לי הרגשה כזאת, לפחות תגידו לי שאתם הולכים" ואז היא נתנה עוד כמה דוגמאות. קלי גם התגוננה והסברנו לה שזה באמת לא בכוונה. בסופו של דבר הדברים הובהרו והרגשתי קצת פחות נבוך.
סידרתי לסטייסי את האי פוד החדש והיא נורא שמחה שסוף סוף מישהו נורמלי סידר לה את זה. הבן הטיפש עשרה של קלי עשה משהו לא ברור למכשיר החדש.
"מצאתי עבד נקיון חדש" הכריזה קלי "מי?" שאלנו סטייסי ואני במקהלה "אתה" היא צחקה "מאחר ותבלה פה יותר אתה גם תקבל משימות בבית, אבל אל תתבאס, אני אגרום לך לאהוב לנקות" חייכתי.
הלכנו לישון, קלי ואני בחדר השינה וסטייסי עברה לחדר של הבן.
"תבלו יפה" סטייסי חייכה והלכה לישון. כמובן שלא חיכינו הרבה, לאחר שיחה קצרה על המצב החדש קלי שאלה אותי מה אני הכי רוצה לעשות "לענג אותך כמובן, אלילה" "ברור טיפשון, אבל איך?" "המממ, את יכולה לשבת לי על הפנים למשל..." היא חייכה והתיישבה על פני. אני חושב שזו אחת התנוחות הכי אהובות עלי. בתנוחה הזאת היא יכולה לשלוט בקצב שבו אני מלקק אותה, גם במקום שהיא רוצה שאני אלקק אותה והיא גם יכולה לחנוק אותי כשהיא רוצה. יש לה גם גישה ישירה לפיטמות שלי שאותן היא מאוד אוהבת ואם אני אעשה את העבודה כמו שצריך אולי היא גם תענג אותי קצת.
היא אוהבת לשבת עליי, היא נותנת לי ללקק אותה לאט לאט בהתחלה, שלא אפספס אף נקודה, גם לא את חור ישבנה, בנתיים היא גם מכאיבה לפיטמותיי ומתעללת בזיין ובביצים שלי, לאט לאט הקצב מוגבר עד שזה הופך לרכיבה פרועה, לאונס של הפנים שלי, ממלאת אותי במיציה, לפעמים גם מכבדת אותי במנת שתן להרוות את צמאוני.
אתמול היא גם הרשתה לי לאונן ולגמור כשהיא צופה בי ומתעללת בי חליפות.
נרדמנו חבוקים.
קלי התעוררה מאוד מוקדם, בימי שני היא מתעוררת בחמש וחצי, מתקלחת מתארגנת, נכנסת שוב מתחת לשמיכות לכירבול אחרון ויוצאת לעבודה. אני בד"כ נשאר לישון עד 9 בערך. ב- 7 היא התקשרה, סטייסי היתה בשלבי התארגנות והגישה לי את הטלפון "יש סיכוי שהבן שלי יגיע בסביבות 11 כדאי שתסתלק לפני שהוא מגיע" "כן אלילה, מלמלתי לטלפון, אני בטוח שלא אהיה פה" ונרדמתי שוב.
אחרי חצי שעה סטייסי העירה אותי "תקשיב, הוא פה, השעור שלו מתחיל ב- 9:30 אני סוגרת את הדלת, הוא לא יכנס לחדר השינה, תהיה בשקט שלא ירגיש שאתה פה, אני חייבת ללכת לעבודה"
"פאק" אמרתי לעצמי, עכשיו אני תקוע פה בחדר אני אפילו לא מסוגל להרדם ככה. התחפרתי מתחת לשמיכה והתפללתי שהוא לא יכנס. ככה עברו כמעט שעתיים כשאני מקלל את כל העולם, בשקט כמובן.
הוא היה שקט מאוד, כמעט ולא שמעתי אותו, מידי פעם דלתות של ארונות נפתחו ונסגרו, פעמיים הרגשתי שהנה הוא נכנס, אבל חוץ מזה היה שקט מוחלט. תארתי לעצמי שהוא משחק במחשב או משהו כזה. איך לעזאזל אני אמור לדעת שהוא הלך כשהוא כ"כ שקט, אולי הוא יחליט לא ללכת לבית הספר?
כל הסרטים עברו בראשי והתחלתי כבר ממש להיות עצבני, הפיוזים נשרפו אחד אחרי השני. ב- 9:30 עוד לא היה לי שמץ מושג אם הוא בבית או לא.
שלחתי לקלי SMS, היא לא ענתה. הרגשתי כלוא, מגוחך, עצבני, החלטתי שאני יוצא וזהו, אם הוא שם זו כבר בעיה של אמא שלו. אני חייב ללכת לעבודה.
יצאתי, לא היה אף אחד בבית, מזל.
התלבשתי התארגנתי ויצאתי לדרך.
אבל המשכתי להיות עצבני, כשהגעתי לעבודה היא התקשרה, סיפרתי לה מה קרה, היא כבר ידעה, סטייסי סיפרה לה שאני תקוע בבית. קלי התנצלה עמוקות, אמרתי לה שאני לא יכול לדבר, עדיף שלא נדבר כשאני עצבני ככה.
דיברנו שוב בערב במסנג'ר, היא שוב התנצלה ואמרה שנחזור למצב הקודם. היא לא יכולה לשלוט בילדים מתי הם באים והולכים והיא לא רוצה להעמיד אותי במצב כזה שוב.
הייתי כבר יותר רגוע. ואז היא שאלה אותי למה לא סגרתי את כל הפרופילים שלי באתרים השונים. האמת ששכחתי מזה "אני גם ככה לא מקבל הודעות, רק מפסיכיות פעם בחצי שנה ואני בטח שלא מחפש אני רק נכנס לפורומים".
"הבטחת לי" הטיחה בי "נכון אלילה, אני מצטער, אני אסגור אם את רוצה, אני רק רוצה שתהיה לי גישה לפורומים" היא הבינה, היא אמנם נשמעה כועסת אבל היא הבינה "אנחנו נטפל בזה" סיכמה.
דיברנו שוב בערב בטלפון, היתה שיחה קצת כבדה, עננת מאורעות היום עדיין לא התפוגגה, היתה מבוכה, היו שתיקות. אחר כך השתחררנו "אנחנו כמו ילדים בבית ספר ששותקים רק בשביל לשמוע את הנשימות של הצד השני" לחשה.
היא תבוא אלי ביום רביעי ותשאר עד יום שישי.
הכל חזר לקדמותו, אני חושב...
לפני 19 שנים. יום שלישי, 23 בינואר 2007 בשעה 5:21