שדיווה היתה הדומית הראשונה שלי באמריקה (ראשונה בסיבוב הנוכחי). הייתי חדש כאן ולא ממש הכרתי אנשים. עשיתי קצת עבודת שטח (לא מעמיקה למדי) ומצאתי את עצמי תוך זמן קצר ב- Citadel. בסה"כ אני בחור דיי בישן ולהגיע ככה ל- Citadel לבד בלי להכיר אף אחד זו לא החוויה הכי נעימה בעולם. לא שהמקום לא מסביר פנים והאנשים לא נחמדים אלא העובדה הפשוטה שאתה לבד ולא מכיר אף אחד, המבטא שלך מוזר וכו לא מקלים על ההיטמעות.
שלוש פעמים הייתי שם בלי להחליף מילה כמעט עם אף אחד. בכל זאת חשתי צורך לחזור שוב ושוב, היתה זו הרגשה של בית, הרגשה נעימה, למרות שהייתי לבד. בפעם השלישית פגשתי את דיוויד. הייתי בדרך החוצה כשפניתי לעבר היציאה. הוא עמד בכניסה ושמר (יש תורנות כזאת). ברכתי אותו בלילה טוב והוא שאל אותי אם נהנתי. מפה ושם התפתחה לה שיחה דיי ארוכה. קיבלתי ממנו הרבה עצות ובסופו של דבר הוא אמר שהוא מכיר מישהי שמחפשת סאב והוא התרשם ממני וחושב שאני אתאים לה. דיוויד הוא איש מאוד נחמד, בהתחלה חשבתי שהוא ממש משתדל לדבר אלי לאט, כנראה בגלל המבטא חשבתי לעצמי, אבל התברר לי לאחר מכן שככה הוא מדבר, כמו מורה לתלמידו. נתתי לו את מספר הטלפון שלי ואת האי מייל והוא הבטיח שהוא ידבר איתה. דיוויד שאל אותי אם זה משנה לי שהיא שחורה (גם דיויד הוא אפרו-אמרקאי) ואני עניתי לו בחיוך שאני יהודי, שנינו צחקנו.
אחרי שבועיים הוא התקשר "היא התקשרה אלייך?" הוא שאל "לא" עניתי "אני אדבר איתה שוב"
אחרי חודש וחצי היא התקשרה, לא הייתי בבית והיא השאירה הודעה. התקשרתי אליה, היא לא ענתה. התקשרתי שוב כמה פעמים, היא לא ענתה. התייאשתי. אחרי שבועיים היא שוב התקשרה. הפעם הייתי בבית. ניהלנו שיחה דיי ארוכה לתוך הלילה וגיליתי אשה מקסימה מלאת חוש הומור ושמחת חיים. היא סיכמה את השיחה ב"אנחנו חייבים להמשיך לשוחח ולהפגש" ואני שמחתי כי סוף סוף הכרתי דומית חדשה.
לקח לה זמן להתקשר אלי שוב, היום אני יודע שככה היא, יכולה להעלם לחודשים ואז להפציע מחדש.
כשהתקשרה, סיכמנו להפגש בסוף השבוע וגם סיכמנו שנשחק אם נרצה ב- Citadel.
התרגשתי מאוד לקראת הפגישה, לבשתי את מיטב מחלצותיי השחורים (עדיין לא הייתי מצוייד בבגדי פטיש) ושמתי פעמי למועדון.
היא כבר הייתה שם, שכובה על אחת הספות כשלרגלייה היה מונח סאב שעיסה את רגלייה. לעיני התגלתה אישה קצת מלאה בעלת פנים יפיפיות וחוש הומור מדהים. התחברנו מייד. לא עבר זמן רב והייתי עקוד לצלב. היא הראשונה שהכירה לי את ה- zipper ואהבתי כל רגע כשמרטה ממני את ערמת האטבים בבת אחת. אחת האהבות הגדולות שלה היא הכאה במחבטים ודיי הופתעה לגלות שאני דיי עמיד והיא יכולה להשתולל על התחת שלי.
שיחקנו עוד פעם נוספת במועדון ושוב היא נעלמה.
אחרי כמה שבועות היא התקשרה להזמין אותי למסיבת יום ההולדת שלה שהתקיימה באוקלנד במקום ששייך לקאיה, מלכה בתשלום, ונקרא purple lotus. אני הייתי אמור להיות קורבן יום ההולדת שלה.
קאיה היא בחורה מדהימה בפני עצמה, יפיפיה אמיתית, רק שגברים לא ממש מענינים אותה, אולי בתור קליינטים או סתם ידידים.
זו היתה אחת המסיבות הכי שמחות שחוויתי בחיי. רוב הנוכחים היו אפרו-אמריקנים, מצחיקים בטרוף ופשוט אחלה אנשים. כמיטב המסורת, זכתה בעלת השמחה לספנקינג כמספר שנותיה מדום בעל כפות ידיים דיי מאיימות. שדיווה מסרה את גופה בחוסר רצון משווע למשימה המסורתית וחטפה ספנקיג מצלצל מאותו דום. כל הארוע הזה היה מצחיק בטרוף.
שיא המסיבה היה הסשן שלה עם קורבן יום ההולדת, אני.
נקשרתי לצלב ושוב חטפתי ממנה עם המחבטים שלה. הקהל ישב מסביב וצפה בבעלת השמחה מתעללת בקורבנה.
קיבלתי המון מחמאות לאחר מכן דבר שהעלה לי את הבטחון ומאז התחלתי להשתלב יותר כאן בקהילה.
שיחקתי עם שדיווה עוד פעמיים ואח"כ היא נעלמה שוב. התקשרתי אליה כמה פעמים ודיברנו. סיכמנו להפגש שוב אבל זה לא קרה. אז הכרתי את רבקה והקשר שלי עם שדיווה הלך והתרופף. מידי פעם אני מקבל ממנה הודעות ועונה ואז היא שוב נעלמת.
לפני חודשיים היא הזמינה אותי שוב ליום ההולדת שלה. מאוד רציתי ללכת אבל כבר היו לי תוכניות עם קלי והתנצלתי שלא אוכל להגיע.
היום שוב קיבלתי ממנה הודעה. דיברנו בעבר שנצטלם ביחד בסשן בשביל האתר שהיא בונה וגם קצת בשבילי. כן, גם שדיווה מלכה בתשלום לעת מצוא, אם כי לא נראה לי שהיא ממש עוסקת בזה באופן רציף.
בהודעה שקיבלתי היום היא שואלת אם אני עדיין מעוניין להצטלם איתה וגם אם אני מעוניין להצטרף אליה לכנס בדס"מ ששמעתי עליו אבל לא ממש התעמקתי להבין איפה זה מתרחש ומתי. היא מתמודדת שם על Ms leather והיא זקוקה לכמה עבדים. יש לה עבד אחד ושתי שפחות והיא רוצה שאני אצטרף. אין לי ממש מושג על מה מדובר ובכל מקרה, אשאל את קלי אם היא מסכימה, אני מניח שהיא תסכים ואולי אני אצליח לגרור גם אותה לזה. אני מאוד רוצה שהן תפגשנה.
לפני 19 שנים. יום שבת, 3 במרץ 2007 בשעה 7:39