Bleed like me...

כשחשבתי שוב על לוח הזמנים הצפוף של אותו ערב הבנתי שהוא בלתי אפשרי. הטיסה נחתה באיחור של 10 דקות ואני תקוע בפקק אינסופי.השעה היתה כבר שש וחצי ו-ע' נחת בשש ועשרה. אנחנו אמורים לחזור הביתה להתקלח, ארוחת ערב ולהספיק למסיבה ב- Citadel. אין סיכוי. מסוק באויר, תאונה. אני מנסה את הטלפון הסלולרי שלי וההקלטה האלקטרונית מודיעה לי שאין לי גישה לשיחות בינלאומיות. מכוניות מתחילות להסתובב ולנסוע בחזרה נגד הכיוון, בלאגן. קשה להוציא את האמריקאים משלוותם, הפקק מוציא מהם קצת ישראליות. הם לא מצפצפים ולא מקללים, הם מבינים שמפה אי אפשר לצאת, אז הם מסתובבים על השוליים לכיוון כביש אחר. התקשרתי לקלי שתוך זמן קצר הודיעה לי שיש תאונה של ארבע מכוניות מייד אחרי הכניסה לשדה התעופה, אין טעם לחזור, אני תקוע לגמרי מזמזם לעצמי בזעם את Cake ששרים על אותו כביש ממש:

There's a long line of cars
And they're trying to get through

There's no single explanation
There's no central destination

But this long line of cars
Is trying to get through

And this long line of cars

Is all because of you

You don't wonder where we're going
Or remember where we've been

We've got to keep this traffic
Flowing and accept a little spin

So this long line of cars
Will never have an end

And this long line of cars
Keeps coming around the bend

From the streets of Sacramento
To the freeways of L.A.

We've got to keep this fire burning
And accept a little gray

So this long line of cars

Is trying to break free

And this long line of cars
Is all because of me
This long line of cars
Long line of cars
Long line of cars
Long line of cars

קלי ניסתה להתקשר ל-ע', הוא עדיין לא הדליק את הסלולרי שלו. מכל הימים שבשנה דווקא היום הם החליטו להתנגש?
סוף סוף היא הצליחה לתפוס אותו וארגנה שיחת ועידה. הוא נחת בשלום ויחכה לי בחוץ. כמעט שעה אחרי המועד אספתי אותו, סוף סוף, כל כך שמחתי לראות אותו. התחבקנו ויצאנו לדרך. מאותו רגע לא הפסקנו לדבר.
מהר מאוד הבנו שאין טעם לנסוע ל- Citadel, המקום נסגר באחת-שתיים בלילה ולא נספיק לבלות בו מספיק אז שינינו תוכניות והחלטנו ללכת ל- power exchange.
כשיצאתי מהמקלחת, ע' אמר שנדמה לו שהדומיות שלי מגיעות.
"איך אתה יודע"
"אני שומע בחורות הולכות"
"אני לא שומע כלום" אמרתי והצצתי מהחלון. הוא צדק, קול תיפוף עקבים נשמע בחוץ ובזווית העין הבחנתי בקלי וסטייסי צועדות.
הן נכנסו, אני אוטומטית ירדתי על ברכי, סטייסי הציגה את עצמה וקלי היתה עסוקה בלגרד אותי מרגליה. התפתחה לה שיחה קצרה שבמהלכה חיפשתי את עצמי ואת חפציי בבילבול רב, הייתי מרוגש לגמרי, כמו חתן בר מצווה לפני העליה לתורה. כולם היו כבר מוכנים לדרך ורק אני עוד חיפשתי את הארנק, את הסלולרי ואת המפתחות. הייתי מאוד מרוגש מהארוע הזה, סוף סוף ע' פוגש את קלי וסטייסי. ארזתי את בגדי הפטיש שלי בתיק הצעצועים של קלי ויצאנו לאכול. קשה מאוד לטפל בשלושה דומים ביחד, לא יודע איך, אבל הצלחתי לפתוח שלוש דלתות בבת אחת (נא להמליץ עלי לספר השיאים של גינס). התפתחה לה שיחה קולחת וכולם נראו נהנים אחד מהשני. חשתי אושר בלתי יתואר, זה כמו להפגיש את החברה שלך עם ההורים, או משהו כזה.
שמנו פעמינו לעיר הגדולה. קלי התיישבה לידי וע' שקע בשיחה עם סטייסי מאחור.
"אתה יכול לנסוע יותר מהר?"
"אני נוסע 80 אלילה" השיחה המוכרת.
התעקשתי לסחוב את כל התיקים אל המועדון. שני תיקים כבדים ושני מטולים בהם הקיינז והמחבטים למינהם.
האוירה ב- power exchange היתה סליזית כרגיל. נכנסנו לאחד החדרים להתלבש. אולם גדול, הקירות צבועים באדום ועליהם תמונות וציורים, שני צלבים במרכז, שולחן עץ כבד וארוך באחד הצדדים, אור חלש וחם, אולם יפה. קלי וסטייסי התפשטו והתלבשו בבגדי הפטיש שלהן. סטייסי עזרה לקלי עם המחוך ואני עזרתי לה עם המגפיים. לסטייסי זו הפעם הראשונה במקום וכמובן גם ל-ע', אז עשינו להם סיבוב הכרות, כלומר קלי עשתה, אני נסחבתי עם הציוד מאחור.
קלי חיפשה מקום שבו היא תוכל להתעלל בי, המקומות השווים היו תפוסים ולא נראה היה שהם יתפנו בקרוב.
קלי בחרה את החדרון הלבן והורתה לי להתפשט. היא הראתה לי את הדילדו הענק שהיה מחובר אל רצועת הסטראפון ואמרה "אתה רוצה שהחבר שלך יראה איך אני מזיינת אותך?"
השפלתי מבט ולחשתי "כרצונך אלילה". קלי הלבישה עלי את ההוד והוליכה אותי אל הסאד. ידיים וראש הושחלו אל החורים המתאימים, הייתי עקוד. היא החליטה לחמם אותי הפעם עם הפלוגרים אבל לפני כן היא חיברה משקולות אל פטמותיי. סטייסי מדי פעם נתנה הופעת אורח ומשכה את המשקולות עוד יותר או חבטה בי.
בסופו של דבר סטייסי שקעה בשיחה עם ע' וקלי המשיכה להתעלל בי. הקיינים הפעם עשו את שלהם. היא לא נתנה לי מנוחה וחבטה בי עם אלה ועם הקיינז ללא הפסקה. כבר עבר זמן מאז קיבלתי עם הקיינז בפעם האחרונה, הרגשתי שההצלפות שלה כואבות מאוד, במיוחד באזורים הרגישים.
לא היה לי מושג אם ע' הסתכל או לא, אני גם חושב שזו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי מסושן באמת. היה לי כואב, אבל קלי הקפידה לא לגמור אותי לגמרי, רק קצת (יש לי סימנים וזה דיי נדיר אצלי). כשסיימה להצליף בי השכיבה אותי על מיטה סמוכה והצמידה המון אטבים על אשכי והזיין שלי. אז נשכבה עלי וחיככה את רגלה על האטבים. הכאב היה חד ובלתי נסבל, נשכתי את שפתי וצרחתי חליפות. קלי הכניסה את קצה אברי לפיה מה שגרם לו להזדקף עוד יותר. מישהי לחשה לקלי להפסיק אחרת יעיפו אותנו משם (אח"כ הסתבר לי שזו היתה סטייסי). את האטבים קלי מרטה ממני כשאני צורח מכאב והיא מחייכת.
סטייסי ו-ע' סיפרו לנו שבחור פנה אל ע' בשאלה מנומסת האם הוא יכול לשכב עם קלי, ע' הפנה אותו לסטייסי שכמובן השיבה ב"לא". ע' היה נפעם מהבקשה המנומסת ודיברנו על זה שבארץ זה לא היה קורה.
האמת שקרה לנו פעם דבר דומה באותו מקום, אז היה מדובר בשולט שהיה מאוד מעוניין בה. בעדינות הוא ביקש ממנה את האי מייל שלה וביום למחרת הוא הציע לה להצטרף אליו לסשן. הוא כתב שהוא לא פנה אליה במועדון מפאת היותי שם ולא חשב שמן הראוי לפנות אליה בבקשה כזאת כשאני נמצא לידה. בארץ כבר היו נוגעים בה ושולחים ידיים.
כשהתלבשנו בחזרה קלי תפסה את ידי ודחפה אותה לתחתוניה "תראה כמה שאני רטובה בגללך". את האצבע הכנסתי לפי וקלי היתה מרוצה "ילד טוב".
כשנסענו הביתה קלי וסטייסי התעסקו במושב האחורי, ע' ואני דיברנו. מידי פעם נשלחה אלי אצבע רטובה.


בשבת יצאנו ע' ואני לסן פרנסיסקו, נסענו להייאט ואשבורי וטיילנו בין החנויות. משם הלכנו לגולדן גייט פארק והסתובבנו בין עשרות מתופפים ושאר מחופפים שישבו בשמש והשתזפו. היום היה נפלא האויר צלול, נעים, השמש בשמיים ללא שמץ של ענן. הסתובבנו בפארק הנפלא הזה ונהננו משלל צבעי הפרחים.
משם נסענו לגשר הזהב דרך הפרסידיו, הפארק היפיפה הזה שנמצא מדרומו של גשר הזהב שהוא באמת יפה כמו בסרט, הצטלמנו כמו תיירים טובים. משם נסענו לקסטרו, אכלנו והסתובבנו בחנות אביזרי בדס"מ. שקלנו אם ללכת ל- citadel אבל בסופו של דבר ויתרנו בגלל עייפות וחזרנו הביתה.
ביום ראשון נסענו ל- Marin county האזור המיוער שנמצא צפונית לסן פרנסיסקו ולגשר הזהב. עברנו בכל העירות הקטנות והחמודות, בין יערות עצי הרדווד הגבוהים והר הטמפלאיס ועד לגבעות הירוקות המוקפות במפרצונים הנופלות במצוקים לעבר האוקינוס. חזרנו עייפים אך מרוצים. בערב יצאנו לפאב מקומי, ע' ניסה כמה בירות מקומיות, אני נצמדתי לוויסקי שלי והקשבנו להופעות חיות של כמה סטודנטים שניסו את כוחם בהופעה בפני קהל מקומי אוהד. אחד מהם היה פרפורמר לא רע בכלל.
את יום שני הקדשנו לקניות, בתור זונת נעליים מדופלמת (ע' הכתיר אותי) הבנתי שזה יהיה תפקידי. היה דיי קשה, הוא לא קנה נעלים, אני קניתי זוג (זונה או לא). מצד שני הצלחתי לשכנע אותו לקנות מעיל עור מהמם. בערב הוזמנו לארוחת ערב אצל קלי וסטייסי. ע' הצליח לעצבן את סטייסי בויכוח על אוכל, או למה אנחנו כ"כ סנובים כשמגיעים לאוכל, ויכוח שגם אני לא מצליח לא ליפול אליו מידי פעם. הן תמיד צוחקות עלי כשהן מזמינות אותי לאכול אצלן "רעל" אמריקאי. מה לעשות, בויכוח הזה יש רק מנצח אחד, האוכל הישראלי, אין בכלל ספק בזה.
את יום שלישי הקדשנו שוב לסן פרנסיסקו, הפעם עברנו בכל חנויות הבדס"מ הגדולות ובעיקר במיסטר ומאדם S. אין ספק שזוהי החנות הכי מצויינת שיש. ע' עוד התלבט אבל בסוף רכש את מה שרצה. עברנו כמעט על כל המוצרים בחנות ובפנטזיה קנינו 90% ממה שיש שם, ויש שם המון דברים מדהימים. קפצנו גם לצ'יינה טאון ולנורת' ביץ' לספוג קצת סינית וקצת אווירה ביטניקית ואיטלקית משהו. נתקענו בפקק נוראי בכניסה ל- bay bridge. בזווית העין מהמסלול הכי שמאלי בכביש המהיר, ע' קלט חנות מפעל של סקצ'רס (ואני עוד נחשב לזונת נעליים...). באקרובטיות ישראלית הצלחתי לנתב את המכונית ליציאה. הפעולה הזאת התבררה כמוצלחת ביותר סוף סוף הצלחנו לקנות לו נעליים, שני זוגות !!! ובנתיים העומס בכביש התפוגג. היינו בשוונג, ביציאה מאוחרת יותר עצרנו לקנות נעלי ספורט וממש בדקה האחרונה ע' קנה לעצמו זוג נעלי ספורט ועוד זוג לשפחתו. היינו כבר באיחור מטורף, ב- 9 וחצי בערב הגענו הביתה, לא היה זמן להכין את השקשוקה המפורסמת שלי שהבטחתי להכין. ע' ארז את מזוודתו ואני הכנתי ארוחת ערב מהירה ואז יצאנו לשדה התעופה.
לא הפסקנו לדבר אפילו לא לשניה, ארבעה ימים וחצי בערך, זיינו אחד לשני את המוח ללא הפסק. נהנתי מכל רגע, אני חושב שגם הוא. היה לנו המון על מה לדבר, והיה לי מאוד חשוב הביקור הזה.
היה לי קשה להפרד ממנו, לא ידעתי איך, זה היה קצר מידי.