איך שחזרתי, התיצבתי בפיקוד העליון. התחבקנו והתנשקנו קשות והתמזמזנו קצת. אח"כ קלי הוציאה את החבלים וקשרה את כולי כשרגלי מכופפות לאחור, דחפה גאג לפי, כיסתה את עיני וזרקה אותי ככה בצד המיטה. "כשימאס לך תגיד לי".
אחרי חמש דקות נהיה לי מצ'עמם, מה אני אעשה, והתחלתי להניע את עצמי לעברה. היא ישבה וקראה ספר, רצתה לראות כמה זמן אני אחזיק מעמד. בסופו של דבר הצלחתי להגיע אל רגלייה וחיככתי את ראשי בהן. היא ציחקקה "נמאס לך?"
הנהנתי בראשי שלא, שאני אשבר?
שכבתי ככה עוד כמה זמן ושוב חיככתי את ראשי ברגליה. היא קמה ונעלמה לכמה דקות. כשחזרה שמעתי את קולו המרטט של הויברטור הקטן, היא משכה לי בזיין והצמידה אותו אליו. עמד לי בטרוף. למרות שהייתי משוחרר במשך שלושה שבועות לא ממש היה לי זמן להתעסק בדברים בטלים כמו לאונן למשל, הייתי מחורמן אש והיא ראתה את זה. קלי המשיכה למשוך אותי עוד ועוד. בסוף היא הורידה את הגאג והתיישבה על פניי. ככה כשאני קשור כולי ובלי יכולת לזוז ליקקתי את אלילתי עד בלי דיי. "שלושה שבועות בלי הלשון שלך, אתה תשלם על זה ביוקר".
לא ספרתי כמה פעמים היא גמרה אבל לפי הערכות המשטרה היא גמרה לפחות פעם אחת על כל יום שלא הייתי. בסוף היא שיחררה אותי מכבלי ואז גם הזדיינו.
נותרו לי סימני חבלים מאוד יפים על הרגליים, הידיים ומסביב לגוף. כמעט שלוש שעות הייתי קשור.
"אני מחפשת עבד נוסף, מה אתה אומר?"
"גבירה כמוך צריכה שיהיו לה כמה עבדים גבירתי"
"נכון, ויהיו לי"
לפני 18 שנים. יום שני, 18 ביוני 2007 בשעה 8:39