כנראה שהשמועה אודות כמה שאני כוסית משגעת הגיעה גם למקומות שלא חשבתי עליהם. ישבתי לי בצ'אט של הכלוב כי מצ'עמם לי, דבר שלא עשיתי כבר מלא זמן, פתאום פנה אלי מישהו שאני לא מכיר, טייק אה לוק לוק (השם שמור במערכת):
XXX: היי
red-cell: היי
XXX: מה קורה מאמי
red-cell: מאמי?
XXX: אתה אדון ?
red-cell: לא
XXX: מה אתה?
red-cell: אני עבד
XXX: מצוין
XXX: ?
XXX: מאיפה ובן כמה הכלב
red-cell: כתוב בפרופיל
red-cell: 40, סן פרנסיסקו
XXX: אתה לא מהארץ?
red-cell: לא
XXX: אז מה אתה שווה?
red-cell: לא שווה
XXX: אין ממך כלום
red-cell: שום דבר
XXX: יש לך כסף ?
red-cell: מלא כסף
XXX: אני אחשוב עליך
red-cell: ואללה
XXX: מה הטלפון
red-cell: זו שיחת חוץ
XXX: נו כבר כלב
red-cell: מה, כ"כ קשה בארץ הקודש?
XXX: לא הבנתי
red-cell: מה אתה צריך אותי אני מיליון ק"מ ממך
XXX: שתנבח בטלפון כשאני אגיד לך
red-cell: זה יהיה לך נורא יקר
XXX: נו כבר כלבלב
red-cell: עזוב אני לא בקטע של גברים
XXX: מה?
XXX: חתיכת אפס
XXX: אתה תעשה מה שאומר
XXX: תתקשר אליי עכשיו
red-cell: אני גם לא נובח משהו
XXX: תעשה מה שאני אומר
red-cell: מה אתה אומר?
אז ככה, יש לי המון כבוד ואהבה לקהילה ולהומואים בכלל, אני אפילו יכול לדמיין את עצמי מזדיין עם ההומו המתאים (עוד לא מצאתי) אבל לא ידעתי שיש כאלו שמתנהגים בדיוק כמו הסטרייט המצוי. וואלה, למדתי היום עוד משהו. טוב, אני יודע שהוא לא מייצג, בעצם, לא נראה לי הגיוני שהוא הומו, אבל שמעתי כ"כ הרבה על האופי הגברי הישראלי מנשים ישראליות שזה קצת מעלה לי תהיות איך אישה ממוצעת שורדת בשכונה הזאת. הכי הרגיז אותי שהוא קרא לי בהתחלה מאמי ואח"כ קרא לי כלב, זה ממש קרע אותי מבפנים (להרגע, זה היה בסקרזם).
שלא תבינו לא נכון, גם פה יש אידיוטים, אבל תמיד האידיוטיזם הישראלי יותר מרגיז, אולי כי זה קרוב מידי אלי וזה בשפה שלי. דווקא רציתי להמשיך את השיחה הזאת, אני אוהב לעשות את זה. יש לא מעטים פה שראו אותי מסשן מישהו בתור מיסטרס רד סל בכלוב, זה לא דבר חדש. מזמן לא עשיתי את זה והיה לי דווקא חשק. אבל הטמבל התעקש לדבר איתי בטלפון, מילא.
האמת שזה קצת מתחבר לי לסרט שראיתי הערב בדי וי די. סוף סוף יצא לי לראות את בוראט. האמת, חרא של סרט וממש לא מצחיק. הכי עיצבן אותי שהוא דיבר עיברית במבטא חצי רוסי כזה. זה ממש הרס אותי ואכזב אותי. רואים שאלי ג'י לא היה בארץ לפחות 200 שנה ולראות בן אדם כזה מדבר עברית במבטא שמזכיר לי חבר קיבוץ בן 70 בשנת 63 זה לא ממש מראה מלבב. מה שכן, הוא הצליח לעשות שמיכה לפמלה אנדרסון, אמנם היה חסר לו קצת שמן מנוע של טנק מרכבה אבל בסה"כ זו היתה שמיכה שמיכה.
הסרט הזה קצת ביאס אותי, שוב אני לבד בשבת בערב ורואה סרטים דפוקים. קלי לא פה ואני מאוד מקווה שהיא תפנה לי זמן ביום שני בערב, יום ההולדת שלי.
בנוסף, ההורים שלי הודיעו שהם באים לבקר אותי, זה הרס אותי לגמרי. לפני כמה זמן הם שאלו על זה, אמרתי לא, שאין מצב והם נורא נעלבו. לא יכולתי לסרב יותר. הם הציעו לגור במלון, סרבתי בתוקף. אם כבר הם באים לפה אז הם יהיו אצלי. מצידם קיבלתי הבטחה שהם לא יהיו אצלי יותר מידי, אלא יצאו לטייל כמה שיותר, שיהיה. עכשיו אני צריך לתמרן, הם יהיו פה בדיוק בזמן הפולסום, היום היחיד בשנה שבו אני ממש לא רוצה שהם יהיו בסביבה וגם התכוונתי לארח נסיכה מיוחדת במיוחד שכנראה תבוא לארוע, וגם קצת בשבילי...
משעמם לי, אין לי כוח, כל היום בזבזתי על שטויות ולא עשיתי כמעט שום דבר מועיל. בימים כאלה שבהם אני לא עושה כלום אני מרגיש כאילו בזבזתי זמן יקר. כשמגיעות השעות המאוחרות של הערב אני מתחיל להצטער שלא נסעתי לאיזה טיול או למועדון או משהו כזה. אבל גם ככה לא יכולתי לנסוע בלי קלי. והיא לא פה. אפילו לא ניקיתי את האוטו מאז שחזרתי מהטיול.
אני צריך לנסוע לשיקגו בעוד שבועיים ולא תכננתי כלום. הארכתי קצת את השהיה כדי שאוכל קצת להסתובב בעיר המקסימה הזאת ואולי לבקר בכמה מועדונים. העניין הוא שמאוד קשה שם הקטע הזה. המועדונים השווים סגורים רק לחברים ואני צריך למצא את הקשרים הנכונים כדי להכנס.
אז צריך לכתוב אי מיילים ולהתחנן וממש אין לי כוח לזה, אבל אין ברירה, אני צריך להזיז ת'תחת, עוד שבועיים אני שם....
לפני 18 שנים. יום ראשון, 24 ביוני 2007 בשעה 10:21