אחרי יום עמוס להחריד, טיסה מוקדם בבוקר, שינה מקורטעת ומקפולת בטיסה במטוס במושב האמצעי בין חברים
סוף סוף אני על האוטובוס בדרך לפסטיבל.
זו פעם חמישית שלי בצ'כיה והיד עוד נטויה
פעם הייתי בה בטיול עם המשפחה, פעם הייתי בה בחתונה ועוד כמה פעמים בפסטיבלים
מאז ה6.10 לא הייתי באף הופעה ועכשיו אני עומדת להיות בכל כך הרבה עד שהגוף יכאב לי ואני אקבל אוברדוס מהופעות.
אני מאוד מתרגשת, עדיין חוששת ובעיקר עייפה.
אז אני לא ארבה במילים ואכתוב לעצמי כמה זימונים
אני מזמנת לעצמי הרפתקה
בין אם זה הרפתקה בצורת בחורה שנחווה ביחד חוויות לכמה ימים האלה ובסוף נישאר אחת לשניה חקוקות במוח כזיכרון נעים. ואולי, הזיכרון יתפתח למעבר לכמה ימים האלה והפסטיבל יהיה סיפור ההכירות שלנו לאנשים
או כל הרפתקה שהיקום יחליט לשלוח לי
אני מזמנת לעצמי קשרים חדשים
לדבר עם כמה שיותר אנשים שהסוללה החברתית שלי יכולה לשאת ושיהיו כמה אנשים שירצו בחברתי גם אחרי הפסטיבל
ומזמנת לעצמי בעיקר טוב
לחזור לארץ מרוצה עם כוחות חדשים לקראת תחילת המבחנים
בתמונה ניתן ליראות את מכנסי הפסטיבלים שלי. שחבר טוב שלי צייר עליהם
