כששואלים אותי אם אני אוהב מוזיקה, נורא קשה לי לענות על השאלה, איך תסביר לאדם שמולך, לרוב אני שואל את אותו אדם, "איך היית מגדיר את הרגשות שלך כלפי מישהו או משהו ששמר אותך שפוי במירוץ החיים, שהציל אותך לא פעם ולא 10 מתוך כאב, אובדן, כשאתה עמוק בתחתית, לא מסמים או כל דבר חיצוני אחר, שבפנים עמוק עמוק בפנים אתה שבור, מרוסק, צל של מי שהיית.
איך אני יכול להגיד שאני "אוהב" מוזיקה, איך אני יכול לאהוב משהו שהיה שם שנשבר לי הלב לא פעם, הרי אף אחד לא באמת מבין כמה עמוק הלב שלי אוהב, הוא מתאהב בכל פרט קטן רוחני, פיזי או רגשי וזה נאסף ונאסף וכל חלק מקבל נישה משלו, לך תסביר מה זו אהבה של אוברטינקר ועוד על סטרואידים. אפילו אחים שלי מעולם לא הבינו לגמרי מי זה האדם שעומד מולם, הם מעולם לא הבינו אותי.
איך אני יכול רק לאהוב משהו ליטרי הציל אותי כשלא היה לי אף אחד, כשהייתי לבד, אבוד ולא היה לי למי לדבר, לא ידעתי איך לדבר, לא ידעתי לשתף, לפתוח את הלב, אני אפילו לא חושב שידעתי בעצמי באותה תקופה, רגשות היו זרים לי והייתי צריך להתמודד לבד, לא ידעתי איך, איך אני יכול רק לאהוב.
איך אני יכול רק לאהוב משהו שמקועקע לי בלב ובנשמה, יותר ממה שאיי פעם חשבתי שאשים על גופי, מוזיקה קיעקעה את עצמה בליבי זמן רב לפני שהיה מותר לי לקעקע משהו על הגוף, זמן רב לפני שידעתי שאני כלכך אוהב לכסות את עצמי בצבעים, מוזיקה הייתה הקעקוע הראשון שלי.
כששואלים אותי אם אני אוהב מוזיקה, נורא קל לי לענות על השאלה, אני לא אוהב מוזיקה, מוזיקה זה חלק ממני, מהדי אן איי, מהנשמה, חלק מכל תא ותא