סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רצון או צורך?

הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם אבל עדיין לא החלטתי מה הצורך שלי במשהו שבסופו של דבר מסתיים בפגיעה.
לפעמים אני חושב שהאשמה היא שלי, כשהלב שלי נפתח כלפיי אותה אחת אני פשוט נותן את כל כולי וחושף את הלב שלי לפגיעה.
כבר הייתי שם התאהבתי, נתתי, הקרבתי ונפגעתי אבל אני לא מתלונן או מתבכיין כי הרי מה זה לב שבור לעומת המכשולים שעברתי בחיי אבל עדיין זה כאב שאין שני לו.
מה שבטוח זה כמה למדתי מזה והיום אני יודע בדיוק מה אני רוצה ועל מה לעולם לא אתפשר כי הרי אני אריה ואריות הם בעלי לב רגיש מאד אז מה שבטוח זה שלא אחשוף אותו שוב לאחת שהיא לא ראויה וזה נטו מגיע מפחד, קול פנימי שאומר לי בלחישה שצורחת לי באוזן באופן ברור להחריד הוא פשוט אומר לי "עדן! תשמור על הלב מפני שפגיעה נוספת תהיה קטלנית".
אולי זה סתם הראש שלי אולי, אני אוכל סרטים ואולי רק אולי זה באמת אבל מה שכן את הסיכון אני לא אקח.

אז הנה אני תקופה אחריי שכבר החלמתי, אספתי את השברים, הדבקתי אותם ומה שיצא זה לב סדוק ומצולק, האם הוא עדיין יפה? מה שאני רואה זה סדקים וצלקות שאולי יתאחו ואולי תמיד ישארו למזכרת.
לפני 10 חודשים. 24 בדצמבר 2023 בשעה 18:34

אני זוכר את הרגע הזה שהבנת שאני הולך להיות משהו מעבר לאותו סופ"ש, זה היה שיא הקורונה, סגר, מעט מאד אנשים ברחובות וערימות של אי וודאות. אבל אני זוכר את המבט שלך כששתינו ועישנו יותר מדי וקיבלת קצת סחרחורת.

אני זוכר ששאלתי אותך, " את רוצה נרד סיבוב, נוריד את האלכוהול?"

אני זוכר את המבט, את העיניים הגדולות והיפות, את אותו הרגע שהבנת. נכון שסיפרת לי קצת אחריי, אבל אני חושב שתמיד ידעתי.

עשינו סיבוב יחסית גדול ולמזלי את באמת הרגשת הרבה יותר טוב. אני זוכר שעלינו והתחלנו קצת להתנשק, זה היה כמו נשיקה של ילדים בני 16, אוי זה היה כלכך טוב, כלכך ארוך, רטוב, יפה, כמוך.

אני זוכר את הידיים הקטנות שלך כשהתחלת להפשיט אותי, המגע שלך תמיד היה עדין.

אני זוכר שלאט לאט מצאנו את עצמינו ערומים, אני זוכר שהזדיינו כמו זוג אוהבים שלא התראה כמה חודשים, קטע שנפגשנו באותו היום לראשונה.

אני זוכר בסוף ישבת עליי, שניה אחריי כששנינו מיוזעים ועייפים, עטפתי אותך, טוב את פיצית זה לא קשה, הסתכלת עליי בזמן שאת מלטפת אותי, עם העיניים הגדולות שלך ופשוט נישקת.

אני זוכר מה שהבנתי באותו הרגע.

אני זוכר שזה נגמר, היו לך את הסיבות שלך. ניסיתי לא לוותר, ניסיתי להחזיר אותך אליי.

אני זוכר שאותו היום התחיל המסע שלי ללמוד מה זה לשחרר.

אני זוכר שמאותו היום יצאתי לרוץ כמעט בכל יום. במסלול שלי קצת חלמתי בהקיץ, אני זוכר שדמיינתי אותך עוצרת בדרמטיות את הרכב כשאת קולטת אותי חולף על פנייך כשאת בדרכך אליי.

אני זוכר שכל יום זה היה כך.

אני זוכר שבאותה שנה למדתי לשחרר, ולהבין שלא כל אחד נועד להשאר במסע שלנו.

והאמת שאני חושב שמעולם לא סיפרתי לך באמת מה הרגשתי, כמה עמוק.

אני זוכר כמה אהבתי אותך.

אני זוכר שלמדתי לשחרר.

לפני 3 שנים. 7 בפברואר 2021 בשעה 14:16

אז לקחתי את המפתח. כן כבר תקופה שהוא אצלה, לא בגלל שלא רציתי לקחת, היא גרה רחוק יחסית אליי אז הייתי במקרה באיזור ונזכרתי שיש מפתח שצריך לקחת וסיפור שצריך לסגור.

אז דפקתי בדלת ואמא שלה פתחה לי ואפילו הייתה בהלם נוכח העובדה כי נראה שהשלתי מעליי חצי בנאדם😅

יושב רגוע, מחכה לה שתסיים להתקלח ואמא שלה בנתיים ממשיכה לשאול איך עשיתי את זה? 

איך השלתי מעצמי כלכך הרבה?

כיאה למזל אריה שידרתי עסקים כרגיל ואמרתי לה שזה היה משהו שכבר מזמן רציתי לעשות.

לא אמרתי לה שהתחלתי את התהליך כי פשוט רציתי לשכוח, אני שבורכתי וקוללתי בזכרון כלכך טוב וצלול, אני שכל פעם שאני נזכר ברגע שמח שלי ושל הבת שלה, אני רואה את זה כאילו זה היה לפני רגע. כלכך מפורט, כלכך אמיתי.

לא אמרתי לה כי לא היה למה. בשביל מה להעלות את מה שקרה, זה עבר, בשביל להוריד לה ולבת שלה את החיוך מהפנים? לא בשבילי, אז חייכתי חזרה והייתי בשקט, זה עבר.

אז היא יצאה מהמקלחת, קצת פעורת פה לנוכח השינוי( חייב לציין שזה הרגיש מעולה😅).

המשכתי לחייך ולאחר ששאלתי לשלומה בנימוס ביקשתי את המפתח תוך כדי שהיא מנסה להוציא ממני את ההומור שהיינו צוחקים על ידי מילים וביטויים מצחיקים שהיינו מתפוצצים מהם עוד כשהיינו יחד, אז צחקתי ועקצתי קלות, שידרתי עסקים כרגיל.

והיא רגע לפני שיצאתי הסתכלתי עלייה, גמדה קטנה ועיניים גדולות, חוסר פרופורציה ששבתה את ליבי, אבל זה עבר.

הסתכלתי עליה רגל אחת מחוץ לדלת, קטנה כלכך ולמרות שרזיתי, כלכך פיצית, אני עוטף אותה עם יד אחת מאחורי הגב, אותה הפיצית שרציתי לעצמי. פשוט חייכתי, בשתיקה. ולמרות שעבר חיבקתי אותה ונשקתי לה על הלחי, חייכתי, יצאתי, לא אמרתי דבר.

לפני 4 שנים. 23 באוגוסט 2020 בשעה 15:58

אז לפני יומיים חגגתי 30, האמת? לא מרגיש ובנינו גם לא נראה.

אבל דבר אחד שהיה חסר לי זה זוגיות.

אמיתית כזאת שעם תעצום את העיניים ממש חזק אולי תרגיש כמו בסרט, אחת כזאת שרק תגרום להרגיש הבנאדם הכי מיוחד בעולם, הידיעה הזאת שיש לך אדם שיהיה מוכן להפוך את העולם בשבילך בדיוק כמו שאתה בשבילו.

אחת כזאת שלא תפחד לאבד אותך מתוך הצורך בזוגיות, אלא בגלל מי ומה שאתה בשבילה.

אך לצערי או אולי למזלי עדיין לא נמצא הדבר.

אני גבר טוב לפני שליטה ובדסמ, אני גבר טוב, למרות נסיבות חיי, למרות שגדלתי בצורה לא שגרתית למרות שלא הייתה לי ילדות שהייתה למרבית הילדים, למרות שהיה לי את כל האופציות והפיתוי להיות תחת השפעת סמים קשים או איזה עבריין ולמרות עוד המון דברים יצאתי אדם טוב!  יש לי אינטיליגנציה רגשית גבוהה מאד. אני נותן לבת זוג שלי את כל הכבוד והספייס האפשריים ואפילו שיש לי חרדת נטישה מסויימת אני מעולם לא הייתי נידי. העבודה עם עצמי מעולם לא פוסקת אבל אני אומר בלב שלם שיש בי צדדים שבדור שלנו כבר כמעט ולא קיימים.

אך לצערי במה שנתקלתי עד כה וחוויתי זה שהנשים שיצאתי איתן לא באמת מחפשות גבר טוב. אחד שלא משחק משחקים(טוב תלוי איזה😉) אחד שנותן לאישה שלו את כל מה שגבר יכול לתת.

אז אחריי היומולדת החלטתי שאני פורש מהדבר הזה שנהיה בחיי כמירוץ והבנתי שאני רוצה כרגע לרדוף אחריי העתיד שאני חולם עליו ולהשקיע את האנרגיה הזאת בעשייה ושיפור אישי.

מה שבטוח שאני לעולם לא אשנה את מי שאני, ניסיתי פעם אחת באמת שניסיתי לשחק את המשחק ולהיות המניאק. אני שחקן מצויין אבל זה הרגיש לי כל כך מזוייף!!!. אז אין לי טעם לנסות שוב אלא לאהוב את היחודיות שקיימת והאמת שזאת הרגשה נפלאה.

 

 

לפני 4 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 19:31

מאז ומתמיד הרגשתי שונה, מוזר ולווא דווקא מבחינה מינית, בדסמית וכו אלא יותר מבחינת המוח, הצורת מחשבה.

אני לא אומר שאני יחיד ומיוחד אבל בהחלט שונה, מוזר.

תמיד הרגשתי ככה, לא תמיד אני יכול להסביר את זה במילים אבל לפעמים נגיד בהתנהגויות מסויימות של הסביבה, חוסר היכולת להבין בין טוב לרע, בין מה נכון ומה לא עקב גבולות שטושטשו בדור שלנו ומשנה לשנה אותם גבולות אט אט נעלמים.

לפעמים אני מיושן במחשבה שלדעתי ישנם דברים שאם הם ניתנים לתיקון אז עדיף לתקן כאשר בימינו אנחנו זורקים הכל לפח ולא מהססים להחליף.

אני מרגיש הרבה פעמים לא מובן או אולי אין לי בעצם את האנשים הנכונים להגיד להם את הדברים שאני עובר, לדבר ולשתף הרי תמיד משהו בפניהם מעלה איזושהי תחושה של סימן שאלה אז אולי באמת עדיף לשבור כבר את הראש עם עצמי מאשר לראות את אותן התגובות

לפני 4 שנים. 14 בינואר 2020 בשעה 15:46

עוד מעט בן 30 נראה 25 ואיכשהו ב30 שנה צברתי נסיון של 80 אבל כל זה נמצא בראש הרי עיניי לא מספרות את סיפור חיי.

כמו כולם הרבה כאב, הרבה שמחה וכמה שחושלתי מאותם חיים הרי הייתי צריך לחנך את עצמי ולבנות לעצמי את האופי, הרי אותם עקרונות שאני חי על פיהם אני עיצבתי ורישתתי בתוך התאים שלי, אני לא אגיד שלא היו כמה דפקטים בדרך אבל נראה לי שיצאתי די בסדר בהתחשב בנסיבות.

אבל משהו אחד למדתי ושיננתי טוב טוב במשך כל ימי חיי וזה לעולם אבל לעולם לא להתקדם בחיים על גב של מישהו אחר משמע אני לעולם לא אנסה להצליח או להשיג משהו כשזה פוגע במישהו אחר.

איכשהו תמיד אני מתפלא כשאני רואה אחרים עושים זאת ואיכשהו תמיד אני נשאר המום ופעור פה.

אז למה זה תמיד קורה לי כשבתוך תוכי אני יודע שקיימים המון אנשים זולים ומעט מאד אנשים אמיתיים.

אבל האמת שעם הזמן פשוט נהייתי אדיש כי הרי אנשים מזוייפים כבר לא מפתיעים אותי אבל אנשים אמיתיים כן.

מת להכיר כאלה אנשים בין אם זה למטרת חברות זוגיות יזיזות או כל הבולשיט האחר שקיים.

עזבו אותי כרגע מבדסמ הרי שום דבר אמיתי לא יכול להבנות על יסודות לא יציבים אז בטח שלא יחסי שולט נשלטת ולהפך.

תשקיעו זמן בעצמכם על מנת לבנות את האידיאולגיה שלכם, את העקרונות שלכם, על מה כן תתפשרו ועל מה לעולם לא.

תהיו אמיתיים ואל תדרכו על אף אחד בדרך כי הרי לקארמה יש דרך משלה לבעוט לנו בתחת כשזה מגיע לנו.

תחיו חיים של אהבה, אהבה עצמית ואהבת האחר גם אם הוא לא מוכר תשדרו כמה שיותר אהבה כי ליקום יש דרכים מאד יצירתיות להחזיר לנו בחזרה.

לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 13:10

אהבה זה לא דבר קשה, אהבה היא לא כואבת או שורפת או כל מה שנגזר מתוך הקונוטציה הזאת.

אבל ויש אבל גדול, עצם העובדה שאתה חולק את הדבר העצום הזה שנקרא אהבה עם האדם הלא נכון חושפת אותך לפגיעה וזה בעצם מה שכואב הפגיעה עצמה מאותו אדם שבעצם לא באמת אהב אותך, בטוח לא ברמה שאתה אהבת.

אדם שאוהב אותך באמת לעולם לא יהיה מסוגל לפגוע בך ואני לא מדבר על ריבים שזה קיים בכל מערכת יחסים ואפילו נחוץ, אני מדבר על פגיעות עמוקות שיכולות לערער את עמקי נשמתך ואפילו את עצם קיומך.

אבל, ויש אבל גדול שוב כי בעצם אחריי שאני כבר הגעתי לשלב ההחלמה הבנתי בעצם כמה המסע של הלב השבור נחוץ לאדם על מנת להתפתח, על מנת להבין מיהו ועל מנת להבין סוף סוף מה הערך שלו, מה בעצם הוא שווה ועל מה הוא לעולם לא ייתפשר יותר.

אני אריה במלוא מובן המילה והאריה מתהלך לבדו, תמיד הייתי כזה ותמיד אהיה.

אריה או זאב בודד מה שלא תקראו לזה, כי תמיד נהניתי מהלבד שלי וחיבקתי אותו בחיוך אפילו זמן רב.

אבל אני רוצה אהבה! אחת שתגרום לי לקום בבוקר עם חיוך אפילו יותר גדול ממה שקיים היום.

אחת שתכיל אותי כי אני יודע שקשה להכיל אותי כי אני בנאדם קשה, אינטנסיבי, מלא אנרגיה ושמחת חיים, בוגר וילדותי, דרמתי כשחקן ושלא נדבר על עקשן שהולך עם הראש בקיר ושובר אותו אבל תכלס בנאדם עקשן לעולם לא יוותר על האחת שלו גם אם לפעמים היא מוותרת על עצמה, אז בעצם אפשר לראות את זה גם כיתרון.

אני אדם של של עקרונות וערכים למרות שגדלתי ללא הורים הצלחתי באיזושהי צורה להחדיר לעצמי אותם מזכרונות קצרים ומועטים. 

נתינה היא דבר חשוב מבחינתי ואני לא מדבר על הפאן הבדסמי אלא כאדם לאדם, נתינה ללא תמורה, אהבת חינם.

אז זאתי רשימה קטנה שיכולה לתת קצת מושג על מי אני ואפילו קצת יותר לאלה שיודעים לקרוא בין השורות.

מחיפושים עייפתי ולמדתי לתת לזמן לעשות את שלו אבל אם את כאן אני רוצה אותך חכמה עם לב טוב, אחת שיודעת לפתוח את הפה, שיודעת לאהוב ולהראות חיבה, מינית, קינקית, סוטה בכל מובן.

וכן קוראים לי עדן לא שם בדוי, אווטאר, כינוי או כל בולשיט אחר שקיים✌