רצון או צורך?

הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם אבל עדיין לא החלטתי מה הצורך שלי במשהו שבסופו של דבר מסתיים בפגיעה.
לפעמים אני חושב שהאשמה היא שלי, כשהלב שלי נפתח כלפיי אותה אחת אני פשוט נותן את כל כולי וחושף את הלב שלי לפגיעה.
כבר הייתי שם התאהבתי, נתתי, הקרבתי ונפגעתי אבל אני לא מתלונן או מתבכיין כי הרי מה זה לב שבור לעומת המכשולים שעברתי בחיי אבל עדיין זה כאב שאין שני לו.
מה שבטוח זה כמה למדתי מזה והיום אני יודע בדיוק מה אני רוצה ועל מה לעולם לא אתפשר כי הרי אני אריה ואריות הם בעלי לב רגיש מאד אז מה שבטוח זה שלא אחשוף אותו שוב לאחת שהיא לא ראויה וזה נטו מגיע מפחד, קול פנימי שאומר לי בלחישה שצורחת לי באוזן באופן ברור להחריד הוא פשוט אומר לי "עדן! תשמור על הלב מפני שפגיעה נוספת תהיה קטלנית".
אולי זה סתם הראש שלי אולי, אני אוכל סרטים ואולי רק אולי זה באמת אבל מה שכן את הסיכון אני לא אקח.

אז הנה אני תקופה אחריי שכבר החלמתי, אספתי את השברים, הדבקתי אותם ומה שיצא זה לב סדוק ומצולק, האם הוא עדיין יפה? מה שאני רואה זה סדקים וצלקות שאולי יתאחו ואולי תמיד ישארו למזכרת.