תרפיה מול מקלדת

אני מרגישה מחורבן על זה שהאמנתי לך ובך,

תוהה מה היה אמיתי ,

אחרי כל מה שעברנו יחד, אחרי כל מה שיהיה , לא יכלת לעשות את החסד הזה עבורי,

אחרי כל מה שעשיתי למענך

אתה משאיר אותי יותר פצועה ולא בוטחת,

גרמת לי לפקפק בכושר השיפוט שלי, ביכולת שלי לסמוך על אדם אחר.

ממש עד הרגע האחרון , עד ההודעה האחרונה אני רציתי אותך ,

הייתי מוכנה לקבל אותך עם כל השק הזה שאתה נושא על הגב שלך, עם כל האגו ,

ואתה... אתה ידעת כבר מזמן , החלטת מזמן ,

ועדיין נתת לי לעמוד כך מולך פגיעה ומדממת , עוד במצב שאני מבקשת את סליחתך!!!

ואני לא יודעת למה אני בכלל טורחת לכתוב, 

פשוט הכאב ותחושת הבגידה צועקים בי ,

ממך אני כבר לא מצפה לכלום,

ומרגישה שאתה כבר המשכת , דילגת לבחורה הבאה,

ואולי תיתקל במילים האלו מתישהו ותבין שבגלל זה החיים שלך נראים כמו שהם נראים,

בריחה מהתמודדות עם מצבים עם אנשים, התנהלות של בת יענה והתקרבנות,

ואני לא אומרת את זה כדי להכאיב אלה כדי לשים לך מראה מול העיניים, כי אחרי הכול גם אתה בסך הכול עוד חיה פצועה