סיפורה של מתחלפת

ויום אחרון למנוי

**פעם היה פה תחת**

מה זה לבן מבחוץ, ורדרד מבפנים ורך כמו ענן, טעים כמו הקיום?

לא זה...סוטים קטנים...הוא למד טריק חדש, טעמי ילדות ירושלמיים..

בהיותי שמנמנת צמרת ששוחד אצלה זה מתוק, במיוחד בטעם של פעם, הוא הבין שהקוקוס הוריד, בעיקר שהוא טרי זה שוס.

יאמממ😋😻🤤

האם זוגיות בדסמית צריכה להגיע קודם כל כזוגיות משמע דייט ואז אחרי שהקשר מתבסס לפתח את הבדסמ או קודם בדסמ ומתוך זה זוגיות?

אשמח ל2 סנט שלכם

מגיעה לעבודה עם תפוח וג'ינג'ר מיובש לא מסוכר(החריפות גורמת לי לשתות יותר והמרקם עושה לי נעימי). אני מנטליות של להקפיד להטיב עם עצמי, פחות סוכר ופחמימות פשוטות..ואז מביאים לי עוגת גבינה פירורים.

הסיטואציה הפכה להיות בחירתה של סופי, מיותר לציין שהג'ינג'ר ניצח.

אה כן ומחר נגמר המנוי חחח

התודעה שלי זועקת לאתגר אינטלקטואלי.

הנפש מורעבת וקוראת לאתגר מחשבתי בריא. כזה שמייצב ומעצב תודעה באופן נכון: עדין, מלטף, לא אלים.

הגוף צמא למגע של אהבה כנה ואמיתית.

ואני?

לי נשאר לכתוב.

בקינה כואבת על שאריות ההבנה של איך נראה אינטלקט אמיתי — לא רק מחשבתי, אלא גם רגשי.

העולם שלי נחלק ללפני ואחרי הנישואין.

והחלק העצוב הוא שזה…הוא האדם היחיד שבאמת הצליח לאתגר אותי.

אמנם לא בצורה בריאה, ונכון, בעיקר ברמה המנטלית אבל עדיין יש בי מקום שלוחש:

אולי אם היית קלה יותר, סבלנית יותר…

אולי, רק אולי, לא היית כותבת את המילים האלו.

ומצדו השני של המטבע, הנפש סופסוף מתחילה להחלים, והגוף נושם לרווחה בהודיה יומיומית על הכאב שנשאר.

כי בסופו של דבר… אני פה.

קצת סדוקה מבפנים.

עם צלקות שלא מביישות גלדיאטור.

אבל אני עומדת עם שתי רגליים על הקרקע וראש מורם (גם אם לפעמים רכון מעל הטלפון).

מהתחתית של הבור הרגשי, הפיזי, ולעיתים גם המנטלי לעמידה של איתן טבע.

הוריקן של אמביציה.

טייפון של חוסר פשרות.

התפרצות סולרית של חיות, שעד לפני שנתיים וחצי הייתה יכולה להיראות כפנטזיה מעולם רחוק.

אני פה וקוראת תיגר על כל מציאות מדומה שהוא ניסה להכתיב לי.

אני פה, ולא אוותר על החופש שלי,

לא על הנפש שלי — עבור אף אחד.

אני פה.

וזה לעולם לא הולך להשתנות.

הוא כורע מולי, עירום, מטפטף.

אנחנו תקופה יחד והוא חוזר על המנטרות שלו שוב ושוב. 

אני חגה סביבו, קצת מושכת, מלטפת, צובטת, דורכת, ליטוף מלווה בכאב וכאב מלווה במנטרה עם הודיה.

החינוך מתחיל מהבית, כשאני מרוצה ממנו, מהספיגה, מהספייס אני חולבת אותו, כל טיפה עד הטיפה האחרונה, הוא מבחינתי להישאר בטיזינג ובאדג'ינג עד שמתחילה לספור אחורה מ10. היא רועד שמגיעה ל2.. הוא יודע שזה יכול לקחת שעה, דקה או בכלל לא.

העיניים שלו נדלקות ב2. הנשמה שלו קוראת לי ואני סופגת את זה כמו אוויר לנשימה.

אני צריכה אותך רוצה וזקוק. אני צריכה אותך כנוע ושלי והכי הרבה, אני זקוקה לאהבה שלך, ללהבה המדבקת הזו שלך בשביל לסחוט עוד רגע של אושר עבור שנינו.

בכנות יש ימים שאני מתגעגעת למה שהיה בנינו ומצד שני, הגיע הזמן לפרק חדש בחיי. עבר מספיק זמן ואני מוכנה לקשר אמיתי שיחזיק.. אולי כמנטרה אתחיל לשנן את זה עבורי, כשהלהבה של הגבר הבא בחיי תדלק גם היא. האם הוא אש בכלל? האם הוא קרח? מה הוא יוציא ממני? מה שבטוח, יש לי מנטרה חדשה עבורו "אני נשאר עבורי ועבורך, כי אני בוחר בך"

מעשה בגומיה שחורה, לא משהו מרשים, רגילה כזו של השיער.

מעטים יודעים שלגומיה כזו יש כוח קסם מעבר ללעצב שיער בצורה נהדרת, כשכורכים אותי סביב הביצים והזין, שהדם זורם לשם אבל בקצב שונה, בשליטה שלי. שהכל רגיש ונפוח..אני אוהבת לנשוך. בעדינות. אבל העדינות הזו באה עם מסר- אתה שלי ואני אעשה מה שארצה בגדר הגבולות שהצבנו. 

אנחת הספק כאב ספק עונג שמגיעה עם הביס הקטן הזה גורמת לי לגרגר מהנאה, לרצות להעביר לשון להרגיע את הכאב אבל למנוע את זה מ2 סיבות:

1. לא מגיע לך.

2. אני רוצה שתתחנן לזה.

אני רוצה שתתחנן לעוד אצבע בתחת, אני רוצה שתבכה שאתה רוצה לכאוב עבורי,  אני רוצה לשמוע את יבבת הבקשה לקיום שלי לצדך.

תמצא את המנגינה הנכונה איתי ואני אלמד אותך לרקוד כמו שאני אוהבת.. יפה, מדוייק, שלי.

No hole got left out

Fuck that was amazing.. I need to change my sheets and 48h of recovering.

Is there a doctor in the house? because I am in need of CPR and more playtime

3 ימים לסוף המנוי ואתמול פספסתי אז "צפו פגיעה" לעוד פוסט תמונות היום

*פעם הייתה פה תמונה*

5 ימים לסוף המנוי ואיתי בא חבר "קטן" לעבודה.

*פעם הייתה פה תמונה*