סיפורה של מתחלפת

רעב בלתי נשלט לשחרר עבר עליי ביום וחצי האחרונים,  הרצון להתמסר כמו שלא נתתי לעצמי להתמסר כל כך הרבה זמן.

שכובה בחושך בעירום אחרי מקלחת, גונחת לעצמי כשאצבעות סקרניות מוצאות את דרכן לנקודות עונג, לא רק הפיזיות.. נקודות שמעיפות לחלל הריק. שהמחשבות רצות מרתון במעגלים בסימטריה נפלאה לנקודת הג'י שנדפקת ללא הפסקה והרמוניה של גלי עונג מלטפים כל עצב ונים בגופי.

זיעה מטפטפת ומטמטמת שאני חושבת על המילים שנאמרו תוך פורקן פיזי, רגשי ופסיכולוגי שחיפשו מנוח שנים.

גונחת בזעקת סיפוק שקטה "עוד!" מבלי שאף אחד שומע..

בפועל, אין ערך מוסף לפוסט הזה, הוא אולי ימחק בהמשך.. אבל ברגע זה, עם מגע מלטף ואווירה מושלמת, אין דבר שמספק יותר מלכתוב "כן, אני רוצה עוד, יותר מהכל! קשוח יותר, עדין יותר, אלים יותר, מכיל יותר, מספק יותר...פשוט וקל- פשוט יותר"