סיפורה של מתחלפת

התפספסנו בשבוע הקודם(באשמתי) וקבענו מחדש. הוא נכנס כגבר בטוח, מחוייך ונעים.

דיברנו על הא ודא על קפה שאבין מי מולי, את שפת הגוף שלו.

לומדת איך הוא זז, מה מביך אותו, ממחוות קטנות אני מבינה כמה הוא רוצה לשחרר.

אני מורידה אותו על הברכיים מולי, לא זוכרת מתי ראיתי מישהו זז מהר כל כך..

הוא מנשק את רגליי - בצורה כל כך אינסטינקטיבית כמו שאוהבת ואני שולחת אותו לסדר את הארון שלי. הוא מקפל וממיין, מסדר תוך כדי שיחה נעימה שמעלה בי חיוך מעל המיילים שמוציאה.

הארון מסודר, אני שמחה והוא מקבל פרס שזכה בו ביושר, אפטרקייר כפות רגליים שהוא הרוויח בכבוד.

מתוק שכזה לא פגשתי תקופה.