21:27
פתחי את היין, שישאר פתוח עד שאגיע. שינשום קצת
כשתסיימי לסדר, להתקלח ולהתכונן, תשלחי לי הודעה ותמתיני להוראות.
22:44
שימי את הפלאג על השולחן, מוכן לשימוש תנוחי וחכי להוראות נוספות.
ידעתי שנשתמש בו, ובכל זאת ישבתי באי נוחות כשאני מרגישה את הפלאג כאילו נועץ בי מבטים מזווית העין.
23:17
מזגי שתי כוסות יין וכנסי לתנוחת humble, בעיניים עצומות. תשאירי את הדלת לא נעולה שאוכל להכנס. כשאכנס את לא מדברת ולא פונה אליי.
האמת זה מצחיק, כמה שעות לפני שהגעת דמיינתי לעצמי את הסיטואציה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה באמת יקרה. דמיינתי אותך מבקש ממני לחכות בתנוחה הזו, קרוב לחצי שעה ובזמן הזה מסיבה לא ברורה השקט הרועם מציף אותי ואני מתחילה לבכות. בפועל חיכיתי לך אולי רבע שעה (שעדיין הרגישה כמו חצי שעה), קצת השתעממתי ובעיקר חשבתי על כמה קרה הרצפה מתחת לידיים שלי וכמה קרוב אני יכולה להצטנף ליד הרדיאטור מבלי ממש לחבק אותו. מידי פעם תהיתי כיצד אני נראית מהזוית שתפגוש אותי בה.
אני לא יודעת אם זה בגלל שהגעת עם כאב ראש, אם בגלל שלא צייתתי לך או סתם כי התחשק לך, אבל המפגש הראשוני היה די צונן. נכנס בדלת בשקט, שמעתי אותך מניח את התיקים בכניסה וצועד לאט מסביבי. התכופפת לידי וליטפת אותי, עובר בעדינות על כל איבר. לאחר כמה דקות התרוממת והתחלת להצליף בי עם הפלוגר. זה הרגיש כאילו פרופלור מניע את הפלוגר, ההצלפות היו קצרות חדות וצורבות, ונחתו בעיקר על הכוס ובקרבתו.
תוך חצי דקה בערך התחלתי ליילל וברחתי עם הגוף קדימה להתחמק מטווח הפגיעה של הפלוגר. החזרת אותי למקום ואחרי עוד כמה שניות (\דקות\נצח) פתאום שמתי לב שהכאב נהפך לקצת עמום. הנחתי שאלו אנדורפינים שבאו לעזרת חבר והצלחתי לעמוד במקום עוד כמה שניות מבלי לזוז.
כשסיימתי את החלק הזה של קבלת הפנים, חשבתי לעצמי ברוב תמימותי שזה היה ה"עונש" על כך שלא מילאתי פקודה שלך במלואה, אז כששאלת אותי כמה לדעתי מגיע לי על אי הציות שלי התבאסתי כפליים בזמן שניסיתי לחשוב על מספר שירצה אותך. הסכמת ל30. בחרת בשוט רכיבה.
מאוחר יותר בלילה
שכחתי לקנות קולה אז כ"עונש" יצאנו לחפש תחנת דלק פתוחה בקרבת מקום, כשאני עם אזיקים ופלאג בתחת, רוטנת ומתנשפת כל הדרך.
היינו בדרך לאוטו בחזרה מתחנת הדלק כשהחלטת שאתה חוזר לעשן. חזרת לתחנת הדלק ונכנסת למן חדר עישון שכזה, התיישבת בשולחן עם הסיגריה ופתחת בשיחה עם בחור צעיר שישב מולך.
עמדתי ליד האוטו וצפיתי בך מתרחק ונכנס לעשן. רציתי להראות נוכחות ולקבל צומי ןכנראה שהייתי די אמיצה כי ניגשתי אליך עם האזיקים גלויים ומחוברים, הושטתי ידיים לפנים ושאלתי אם אפשר להוריד אותם.
הסתכלת עליי לרגע, שוקל את העניין ובסוף נעתרת לבקשתי ופתחת אותם. בזמן שהתרת אותם הישרתי מבט לבחור שדיבר איתך לפני רגע. הוא היה בהלם גמור וצפה במתרחש עם פה פעור.
ברגע שתפסתי את מבטו קרצתי אליו בחצי חיוך, שפשפתי את מפרקי ידיי והתיישבתי לידך בנחת, כאילו בכלל לא תקוע לי פלאג בתחת.
***
ככה דמיינתי לעצמי שאגיב כשהיינו בדרך לחנות.
בפועל את מה שכתבתי למעלה בעצם חלמתי ביום שאחרי, ובאותו הרגע בכלל שקשקתי מפחד שמישהו יראה אותי עם האזיקים או שהפלאג יעוף ממני בקול פקיקה, כמו פקק של בקבוק שמפניה.
בפועל הסתרתי את האזיקים עם המעיל שלבשתי עד כמה שניתן, משתעשעת ברעיון של לעשות סצנת חטיפה אם מישהו במקרה יראה את האזיקים.
בפועל לא הייתי אמיצה. אני יודעת שהסיטואציה כנראה תחזור על עצמה, אני יודעת שאף אחד לא מכיר אותי, אני לא אראה אף אחד מהם שוב, אבל הרעיון של להיות בדיחה מהלכת פשוט קובר כל שמץ של אומץ שיכולתי לנסות לאזור.
עוד יותר מאוחר בלילה
רציתי ממש לגעת בך. יותר מזה רציתי שתיגע בי, אבל משזה לא קרה הייתי מוכנה לבלועאת האגו וליזום מגע.
"אפשר לגעת בך?"
-"לא. נעשה עסקה. 50 הצלפות ותוכלי לגעת בי כמה שתרצי."
שקלתי את זה ממש מהר. שרדתי את ה30 והרגשתי שאני מסוגלת. "סגור".
לקראת הסוף הרגשתי את הדמעות גואות בי, אבל הצלחתי לעצור את עצמי. הרגשתי מסוחררת מהיין ומהכאב והקול שלי נשמע כאילו הוא בכלל לא שלי, נשמע אי שם רחוק ממני.
הגעתי ל50, שאלת אם אני מסוגלת לקבל עוד אחת בשבילך. ספרתי 51. ואז 52. 53, 54, 55. זהו, הרגשתי את הרגליים שלי בקושי מחזיקות אותי ונשענתי עליך עם הגוף בזמן שהובלת אותי מספר צעדים עד לשטיח, שהרגיש כאילו הוא במרחק קילומטר ממני.
עמדנו ביחד, אתה מאחורי, אימצת אותי אליך בחיבוק. הרגשתי כמו ביצת פסחא, מקושטת ריקה וקלה שאפשר לערסל ביד או למעוך בתנועה אחת. הסברת לי שהדבר הכי קשה שאולי אצטרך להתמודד איתו זה להתרוקן בפניך. הסברת לי את הסיבה. הזדעזעתי מהמחשבה על הסיטואציה ומצד שני גם הצלחתי לראות את היופי שבדבר. הרגשתי כמה דמעות חמות זולגות\בורחות מעיניי.
***
למחרת היום אני כבר מקללת אותך בכל פעם שאני מנסה להתיישב או להסתובב במיטה. התחת שלי מציג "50 גוונים של אדום וסגול" ואני מתבאסת שהמצלמה של הפלאפון שלי גרועה כל כך ולא מצליחה לתפוס את הסגול עמוק שנוצר על הלחי הימנית.
שלחתי לך תמונה של מעשה ידיך. מזכרת ספק לי ספק לך.
-"מכובד מאד.. גאה בך גורה קטנה 😘"
