ישנו משל על מלך אחד ועל חברו הטוב. באיזו ארץ רחוקה חי מלך שמאוד אהב לצוד. היה למלך חבר טוב ונאמן שתמיד ראה את החצי הכוס המלאה וכל פעם שמשהו קרה היה אומר שהכל לטובה.
יום אחד המלך וחברו הלכו לצוד וקרתה למלך תאונה. בטעות הוא ירה כך שהוא נפצע ואצבע אחת נכרתה. המלך כאב והיה עצוב מאוד. אך חברו אמר לו את המשפט הקבוע שלו - הכל לטובה. המלך התרגז מאוד ושלח את חברו לכלא.
חלפה לה שנה והמלך שוב יצא לצוד עם הפמליה שלו. כך יצא שהם פגשו בדרכם שבט קניבלים. הקניבלים תפסו ואכלו את כולם למעט המלך. המלך היה השורד היחיד. למזלו הקניבלים לא אכלו בני אנוש עם פגמי גוף.
המלך חזר והלך לבקר ולשחרר מהכלא את חברו הטוב. המלך נורא הצטער וביקש סליחה מחברו. והחבר ענה לו שוב, שהכל לטובה. המלך היה המום ואמר לחברו, למה אתה לא כועס עליי, הרי בגללי נרקבת בכלא שנה שלמה. חברו ענה לו, שאם הוא לא היה בכלא, אז הוא היה יוצא לציד עם המלך והקניבלים היו אוכלים גם אותו, כך שהכל לטובה.
ואכן לפעמים אנחנו עוברים משהו קשה, פרידות, אבידות, פיטורין וכו'. אך לרוב הכל לטובה. דלת אחת נסגרת על מנת שנוכל לפתוח דלת אחרת, על מנת שנוכל לגדול ולהיות חזקים יותר וטובים יותר לעצמנו.
הכל לטובה...
* פוסט הנ"ל לא מהווה משל למצב המלחמה שבו אנחנו נמצאים עכשיו בשום צורה.
