וניל פצפוצים

היום קראתי פוסט של מישהו שאני אוהבת לקרוא. הוא מציג תמיד תמונה מאוד ריאליסטית, מדויקת, אומנות מופשטת.

אך אני לא יכולה לחיות בריאליזם, אני רוצה משקפיים ורודות, רוצה סוכריה מתוקה, רוצה להרגיש אהבה ואהובה. 

לא רוצה להיות האשה הבוגרת שמבינה הכל ויודעת את מקומה.

אני רוצה להיות אהובה, נערצת, מפונקת, צוחקת. שום סקס ולא משנה כמה טוב הוא יהיה לא שווה בלי זה.

אם אין שם רצון אמיתי לשמח, להרגיש, לרגש ולהשקיע זה פשוט לא בשבילי.

לא תכננתי לכתוב היום פוסט, אבל זה מה שיצא.