לפני כחודש בערך ביקרתי חברה שמתגוררת בהרצליה. לקחתי רכבת עם החלפה אחת בתל אביב האוניברסיטה. וכך יצא שהרכבת שלי קצת איחרה. מי שנוסע ברכבות יודע שהתחנה הסופית של הרכבת להרצליה היא בנימינה. גם הפרשי הזמן בין הרכבת הישירה לבנימינה לבין הרכבת שעוצרת בהרצליה היא 4 דק' בלבד. ונחשו מה?
בטח נחשתם, נסעתי ישירות לבנימינה. אך בחרתי לא להכנס ללחץ או חרדה כמו שנהגתי בעבר. בחרתי להנות מהדרך, להנות מהנוף, להנות מההרפתקה הקטנה הזאת.
עבור מישהי עם אישיות כמו שלי, לשחרר ולהנות מהדרך זה ביג דיל רציני.
ואני משתדלת לשחרר גם בחיים האישיים שלי ולהפוך לאשה שאני רוצה לראות ולהיות - אמיצה יותר, רגועה יותר ושלמה עם עצמה.
אני חושבת שיש לי מה שנקרא anxious attachment -תקשורת חרדתית. אך אני משתדלת לא להיות כזאת ולתת לאדם שאיתי ספייס, אוויר, לא לנסות לפרש כל מילה, לא לפחד מהשקט, להיות רגועה, אבל באמת.
אני לא עושה את זה למען אנשים בחיי, אני עושה את זה למען עצמי, על מנת לחיות בכיף עם האשה שאני.