פינת העיטוש

רציתי לכתוב איזה שלשוה פוסטים נכבדים שהתחילו כשראיתי ציוץ של מישהי, שמדברת על איך בנים שמקנאים בעשירים צריכים לדבר על יחסי שיוויון ולא לנטור לנשים שרוצות לצאת עם כסף.
אז במקום לכתוב שלושה פוסטים כאלו (כלומר לא לכתוב אותם כי למי יש כוח וזמן), אני רוצה להתמקד בתובנה אחת: אני חושב שגם לגברים יש תפיסה רומנטית על מערכות יחיסם וזה דופק להם את הצורה. הקטע הוא שחלק גדול מהזעם ה"אינסלי" שמובע בפלטפורמות שונות (וגם פה), זעם שמגנים אותו ובצדק, הוא זעם של "תראו את הצביעות" כלומר תחושת מירמור של הוגנות ואי שיוויון. וממה נובע הזעם הזה? הו מהתפיסה הרומנטית שיש להם בת זוג מיועדת, שתרפא את פצעיהם ורק בגלל נסיבות מסויימות, זה נגזל.
וזו תפיסה רומנטית להפליא, כל כך רומנטית שהיא שמה את היחסים הרומנטיים (ואי  מימושם) כפסגת המימוש הרוחני ולכן אי המימוש הוא שדה של אכזבה אינסופית של כאב אינסופי .המחשבה שאף מערכת יחסים,לא יכולה לתת את מה שהם מחפשים ושהרומנטיקה  לא יכולה לתת תחליף לבדיקה עצמית לחיפוש עצמי היא קשה מאוד לבלוע.
אבל מה הקשר לBDSM? ובכן הBDSM הוא סוג של הצגה רומנטית אקסטרימית ייסורי האהבה, בצורה הכי פיגורטיבית שלהם, שבהם אפילו לגיטימי להתייסר. אבל יש עוד, אולי פוסט מספר 2 בקרוב.