פינת העיטוש

יש פה עניין עדין , השפלה אמיתית- היא רגש מאוד קשה, מבנה מנטלי מאוד קשה של מצוקה, וכנ"ל כאב רגשי , כאב פיזי, מעבר לסף מאוד נקודתי , כנראה יוצר טראומה ברמה כלשהי עבור רוב האנשים, אז איפה בעצם המפגש של מיניות חיובית וBDSM?
הייתי אומר שלפני זה צריך לבחון להכיר  בזה שרובנו רוב הזמן מבצעים שפוגעות בנו, ושביכולת לקיים יחסי מין "סנדרטיים" בצורה בריאה כעוד רכיב של חיבה/אהבה/פיזיות היא דבר לא טרוויאלי בכלל. כלומר עצם מימוש המיניות בכללה כמשהו לא פוגעני היא אתגר לא קטן, אז לאיפה נכנס פה הBDSM? נדמה לי שברכיב הBDSMי במין או במערכת היחסים חייב להיות תחת ניהול עצמי מאוד מודע, זה לא אומר שאסור לפנטז או לעשות, אלא שהרכיב עצמו הנפשי של הBDSM דורש בחינה של עצמנו עם עצמנו, מה מכאיב לי מה מושך אותי, במה אני יכול לעזואר לעצמי במה אני פוגע בעצמי, כשאני תחת מערך כזה, אז אני יכול למצוא ערך בBDSM , אחרת זה עוד לולאה של פגיעה עצמית. 

יש עוד עניין בעיני והוא הפער בין בגרות רגשית ויכולת הכלה של הBDSM לבין המשיכה לאיו. רוב האנשים עדיין לא עוברים חינוך למיניות בריאה או חיובית ולא לומדים באופן אקטיבי להגן על עצמם, במבון הזה משהו שמחשק עם גבולות יכול להיות משיכה בדיוק לאנשים שמחפשים את הבירור הזה, ואנשים במקום של בירור הרבה יותר פגיעים לחוסר הבנה ומניפולציה.
כלומר במלים אחרות מה שמסוכן בBDSM זה לא רק אקט ספציפי, אלא בכך שהוא מהווה משיכה לאנשים לא מיומנים שרוצים ללמוד עוד על הגבולות שלהם ומה מתאים ומה בריא להם, וחסור המיומנות והידע שלהם הוא בדיוק גורם שמעודד פגיעות

רציתי לכתוב איזה שלשוה פוסטים נכבדים שהתחילו כשראיתי ציוץ של מישהי, שמדברת על איך בנים שמקנאים בעשירים צריכים לדבר על יחסי שיוויון ולא לנטור לנשים שרוצות לצאת עם כסף.
אז במקום לכתוב שלושה פוסטים כאלו (כלומר לא לכתוב אותם כי למי יש כוח וזמן), אני רוצה להתמקד בתובנה אחת: אני חושב שגם לגברים יש תפיסה רומנטית על מערכות יחיסם וזה דופק להם את הצורה. הקטע הוא שחלק גדול מהזעם ה"אינסלי" שמובע בפלטפורמות שונות (וגם פה), זעם שמגנים אותו ובצדק, הוא זעם של "תראו את הצביעות" כלומר תחושת מירמור של הוגנות ואי שיוויון. וממה נובע הזעם הזה? הו מהתפיסה הרומנטית שיש להם בת זוג מיועדת, שתרפא את פצעיהם ורק בגלל נסיבות מסויימות, זה נגזל.
וזו תפיסה רומנטית להפליא, כל כך רומנטית שהיא שמה את היחסים הרומנטיים (ואי  מימושם) כפסגת המימוש הרוחני ולכן אי המימוש הוא שדה של אכזבה אינסופית של כאב אינסופי .המחשבה שאף מערכת יחסים,לא יכולה לתת את מה שהם מחפשים ושהרומנטיקה  לא יכולה לתת תחליף לבדיקה עצמית לחיפוש עצמי היא קשה מאוד לבלוע.
אבל מה הקשר לBDSM? ובכן הBDSM הוא סוג של הצגה רומנטית אקסטרימית ייסורי האהבה, בצורה הכי פיגורטיבית שלהם, שבהם אפילו לגיטימי להתייסר. אבל יש עוד, אולי פוסט מספר 2 בקרוב. 

מפה והלאה רק קצת הרבה הרבה קלישאות, על מה בונה לי בראש את התחושה האירוטית סביב הBDSM
כדאי אולי לבצע כמה הפרדות.
יש את הרכיב החושני החוויתי הפיזי , שבו לעצם המכה, הכאבה, הגיעה יש בעצם קודם כל ומעל הכל משמעות של תשומת לב ל מגע.כלומר זה לא הכאב, כמו תשומת הלב שסביבו.
ויש את מישור הפנטזיה של החוויות האירוטיות. פנטזיה היא לא סתם , היא מקום שבו אנחנו מצליחים להחזיק בדמיון חוויה ותחושה, הרבה פעמים כוחה של הפנטזיה היא בהיותו לא אמיתי, לא בעל איכויות אמיתיות.פנטזיה בהגדרתה היא לא סגנון כתיבה ריאליסטי, ובמידה לא מועטה כוחה הוא לא רק בבריחה אלא בפוקוס שהוא נותן לחוויה שבהכרח בחיים האמיתיים היא הרבה יותר מורכבת ושונה. כלומר כשיש לי פוקוס על תיאור של חוויה אירוטית שבה לדוגמה הנשלט סובל מהתעללות אינסופית של השולטת, זאת במידה לא מבוטלת פנטזיה פנטסית ביותר, אשכרה. בדמיון  הזה לשני בני אדם יש מספיק קשב וכוח אחרי יום עבודה או בכלל, להתעסק אחד בשני כל כך הרבה עדי כדי שגם כשהם מתעלמים מאדם שני באופן אירוטי, עדיין העלילה היא שרוב מה שמתקיים בעולמם הפנימי הוא אותו סשן. וניקח את זה כאיזה דוגמה פנטסית לקשב. וכל זה אל מול מציאות די נפוצה שבערך כמה שניות לתוך איזושהי מגע אירוטי, כבר יכנסו להם ערימות של מחשבות עקבות, רגשות שאינן אירוטים והמגע האירוטי יוכל אולי השלכיח אותן למספר דקות, אבל במקרה שהוא נפוץ לא פחות  , רק יחשוף אותם בכל מיני צורות ודרכים. וככה לתוך המגע האמירוטי הזה, נוספת עוד שכבה של פנטזיה,שאולי אם אנחנו רווי ניסיון ומבינים כשמציירים לנו גן עד אירוטי משהו שם לא יהיה שלם עד הסוף, הרי יש פה הסתרה נוספת שבה אנחנו מקווים שדרך פנטזיה של כאב והתעלמות, כן נצליח לשמור את  המטען של תשומת הלב, ככה בלי חשש ובלי מורא, מפני מחשבות ורגשות. 
 

בעודי מוצלח ממש , ומתבשם בהצלחתי החומרית/מראי /אופי יופי.

אני נתקל בסיטואציה יומיומית ממש, שבה אני נתקל בבעלי תפקיד בכירים/מענינים /אקזוטיים או לחילופין שמשחקים קלישאות נפוצות (התל אביבי\ת המושב/ניקית, הדתי/ת וכן הלאה)
ואותן בעלי תפקיד, בתפנית מפתיעה של העלילה מגלים עניין בלתי נשלט מינית בי בעל כל אותם הצלחות ממש וזאת בהתאם לנטייתי המוצהרת באתר. 
לאחר מספר פסקאות של תיאור ערגה/אקט מרומז/אקט מממשי /סובלימציה כלשהי  , יש לחתום בסוף פתוח עם הבטחה לבאות.
לשימושכם בפוסטים הבאים

בברכה,

אז אני נכנס לכלוב במקום, נו מה.

אז רגע, זה בסך הכל ווריאציה על הדיון. אז ככה היה בערך 200k דיון אם פמיניזציה היא בעצם אקט  שובינסטי כי היא מנציחה נשי כמושפל וכן הלאה. אבל רגע, נגיד שגברים רבים אוהבים להרגיש לא כמו הקריקטורה של הגבר , או אפילו מרגישים יותר בנוח סביב דיון חופשי במיניות שלהם, בצורה שהיא לא קריקטורה על גבריות. אז מה קורה בעצם באינטראקציה בה אומרים להם, היי אתה לא גברי מספיק, האם יש שחרור? כי כביכול הם יכולים לבטא את זה שהם שונים מהקריקטורה? או שמה יש שיעבוד וחוסר יכולת לממש את עצמם? כי אם הדרך היחידה שאני יכול לבטא את זה שאני לא מרגיש מספיק "גבר'  היא בעיקר דרך סשן השפלה, אז זה אומר שאני חסום לבטא את זה דרך דרכים אחרות. אז מה זה משחרר מעצים או עוצר ומדכא? שניהם ביחד? אחד כשלב בינים אלא האחר? 

אני מדחיק את השאיפה למיניות אותנטית ,עם מנעד שלם של  מחשבות רגשות ודחפים, כזאת שלא כל כך קל להכניס בתוך תבנית,כי היא נוסעת מחיבור, אפשר במקום כל המבצע הרגשי והמנטלי הזה, איזה פטיש טוב עם  שכבה של הדחקה ועם פורקן זמני?

אז בעצם כך אני מגלה יש שני כובעים לנשלטות.

אחד הוא מימוש של כאב: יש כאב נפשי או פיזי טראומה מיידית או מתמשכת, וסביב הכאב זה , יש חוסר התמודדות, ישנה הדחקה מסויימת חוסר יכולת שלא לתת לטראומה לאותת את פרטיה בבשר.
ואז כביכול המקום שבו ישנה הקרבה עצמית, הוא מקום שמאפשר להמלט מהתבנית הזאת, להבהב החוצה מהזזדהות המוחלטת עם הצורה שבה הטראומה מעצבת את התודעה.
וכך לייצר סוג של חמיקה , תפיסה. אקסטזה הבאה משחרור רגעי לפחות מתבנית.

ויש נשלטות יותר משועשעת, היא כבר באה במקום של מערכת יחסים קונקטית, היא כבר אולי מאפשרת לטעון חיבה  דרך טקסים קטנים,שאולי מחקים תבנית קדמונית ואולי משחקים על האינטימיות  שברשות לשחק, ואולי פשוט נותן מקום לשחרור מסויים דרך טקסים קטנים מתפקידים אחרים.
אז מה משני המשחקים האלו תופס? ואיך אפשר לא לשכוח שהם מישחקים?

אז בפייס, היה ויכוח בקוצה פוליטית והייתה טענה שם , שבסופו של דבר הרוב המוחלט של האינטראקציה ה"סטרייטית" היא סביב אותם קווי מתאר . הכותבת תיארה שבסופו של דבר גם בBDSM בפרקטיקה הרוב המוחלט של היחסים משחזר יחסי מגדר. 
ואני לא אומר שלא, למעשה זה די ברור לי ששגם במסגרת, נגיד הצגה משכנעת למדי של יחסי BDSM , עדיין יש איזושהי התכוונות לקווי מגדר של ג'נדר קלאסיים. כמה מ"אקטי השליטה" הפמדומיים, הם בעצם ווריאציה על חזיור אבירי?
נדמה לי שברור שהרבה מאוד, והאביר המקריב את עצמו באומץ לא כל כך שונה מפנטזיית הנשלט.
אבל זה משאיר את המקום של הניסיון להתחמק מתפקידי מגדר ,מה שדי ברור לי שמשחק תפקיד משמעותי למדי בשאיפה להשלט, כאקט של תסכול,גם פה לא ניתן להתחמק, או לפחות זה לא יכול לספק באופן משמעותי  ולאורך זמן תחליף הולם לשינוי.

אפשר אולי להסתכל על זה כשער, שלכל היותר יכול לקרב אותנו להבנה של התלות שלנו ביחסי המגדר בזהות שהם מייצרים עבורנו, אבל בפני עצמו הוא יכול להיות מספיק.