אני לא בטוח מה בדיוק גרם לזה אבל משהו זז בתוך אנה בעקבות מה שקרה - במובן מסויים זה הרגע שבו הפכה מערכת היחסים שלנו לבדסמ"ית.
בעל הדירה שהחוזה שלה נגמר אסף את אנה לדירה אחרת שברשותו ונתן לה לשהות שם באופן זמני. היא ואז הוא התקשרו אלי מספר פעמים שאבוא לקחת אותה משם. הבנתי שאני לא יכול לנטוש אותה ובאתי. היא קיבלה את פני בחיוך, כאילו דבר לא קרה. אני הייתי קריר וענייני, שאלתי אותה אם היא בסדר ואמרתי לה שאנחנו צריכים לזוז למלון. אנה מילאה בצייתנות לא טיפוסית כל הוראה שנתתי לה, הצייתנות הזאת הייתה מלווה בחמימות שלא חוויתי ממנה כבר חודשים רבים.
כשהגענו למלון הסברתי לה שיש לנו פחות משבוע להעלות אותה על מטוס לפני שתוקף האישור שמאפשר לה לקחת איתה את החתולים פג. קניתי לה כרטיס טיסה חדש, למזלנו לאשתי הייתה נסיעה מתוכננת בדיוק לשלושת הימים לפני תאריך הטיסה של אנה, יכולתי להיות צמוד אליה ולוודא ששום דבר לא משתבש. כשאמרתי לה שאעבור לגור איתה במלון לימים האחרונים לפני הטיסה פניה נשטפו באור. היא הייתה כל-כך בודדה שהמחשבה שמישהו יהיה איתה שלושה ימים ברציפות מילאה אותה באושר. היא ממש הייתה במצב של היי, היא חיבקה אותי ואמרה "אני שלך, אני אעשה מה שתגיד". זאת הפעם הראשונה שהיא אמרה לי משהו כזה - "אני שלך".