צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

נקודת המבט של במסע בדס''מי.
לפני 5 שנים. 12 באוגוסט 2019 בשעה 22:01

איך אני אוהב לסגור את הדלת, ואז להסתכל עלייך.

אוהב את המטב שלך, שיודע מה מגיע.

בין רגע הוא משתנה, משמח ושובב, לרציני ומגורה.

הלחיים, האדום, העיניים שלאט לאט נסגרות, ומסתכלות למטה.

 

כאילו את קוראת לי לבוא, לשלוט בך, עכשיו.

הצוואר המזמין שלך, והיד הנענה שלי, עלייך, לוחצת, שולטת.

 

כל כך טבעי פתאום להיות מי שאני. שום משחק, שום מחשבה.

פתאום, אני יודע בדיוק מה אני רוצה, ואת מסובבת.

לנשק את העורף שלך, לאט לאט, עם הלשון, כך שכל הגוף שלך ישאב לזה.

איך אני אוהב להקפיא אותך עם נשיקה אחת איטית וארוכה במקום הנכון.

 

ואז, כשאת שלווה, ואת מסתכלת עליי, מתחילה שיחת המבטים.

את יודעת כמה אני אוהב את המבט שלך, את רוצה לי את זה על הפנים.

את נותנת מבט מרוצה וסקסי, ואז אני מוריד לך סטירה חזקה.

כזו שמפתיעה אותך, שמוציאה ממך את כל האוויר, שמשאירה לך אדום על הלחי.

כזו שאחריה, אני חייב לחנוק אותך ולנשק אותך. ואז לתת לך עוד אחת. ועוד אחת.

 

איך אני אוהב לנשק כל מקום בגוף המדהים שלך.

להעריך אותך על כל העבודה שאת עושה על הגוף הזה, בשבילי.

על כל תזוזה שאת עושה כדי להראות הכי טוב, בשבילי.

על הקימר שאת עושה, רק בשבילי.

ילדה טובה. זונה טובה. שלי.

 

להמשיך לעבר הכוס הרטוב שלך. לנשק וללקק לאורך הדרך.

להגיע אליו, לפתוח את הפה, להוציא את הלשון, ואת האוויר. אבל לא. עוד לא.

לנשק מסביבו, ללקק, לגעת בציצים שלך בנתיים.

 איך אני אוהב להשאיר את העיניים פתוחות לרווחה כדי להסתכל על הגוף שלך.

לראות איך הוא בריקוד משל עצמו, מנסה לפתה אותי, להתחנן בפניי. 

 

ואז, סוף סוף, הכוס הרטוב שלך על הפנים שלי.

המתיקות, המליחות, הטעם שאין כמותו.

כמו כלום ושום דבר, ובאותו זמן כמו הדבר הכי טוב.

הגמירה שלך על הפנים שלי, הידיים שלך על הידיים שלי, אוחזות, חזק.

הידיים על הראש שלי, והדופק המואץ שלך, הנשימות הכבדות שלך,

הגניחות שלך.

 

רואים עלייך שאת שלי, וזה הדבר המחרמן ביותר.

Synt​(נשלטת) - אכן מחרמן. ביותר
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י