מלאכים בשמי ברלין

הוא על הברכיים ידיים מאחורי הגב צמוד לרגליים שלי, שנינו אחרי מספר לא קטן של צ׳ייסירים, מוזיקת מטאל ביוטיוב בווליום גבוה, היד שלי עוטפת את הצוואר שלו, לא חזק מדי, רק מספיק כדי להזכיר לו מי שולט בעיניינים
​הוא רועד תחת המגע שלי, צמרמורת של עונג עוברת לו בגב. אני אוהבת את הרגע הזה כשהוא מתנדנד על הקצה, מחכה לראות מה יקרה...
​הוא מרים את הראש. המבט שלו רעב, מתחנן שאקח ממנו את השליטה האחרונה שנשארה לו. אני מעבירה את היד שלי בליטוף ואז תופסת לו את השיער ומושכת את הראש שלו עוד קצת למעלה, אני מנשקת לו את הצוואר והוא עוצם עיניים בכניעה מוחלטת
הוא יודע שהלילה הזה ובכל לילה אחריו, הוא תמיד יהיה שלי.
​אני מגבירה את האחיזה, מושכת אותו אליי עוד סנטימטר. הריח של העור שלו, המאמץ שלו להישאר דומם הכל מזין את הכוח שלי.
​אין לו לאן לברוח, וזה בדיוק מה שהוא רוצה. אין חוקים, אין עולם בחוץ. יש רק את הפקודה הבאה שלי ואת הציות המוחלט שלו.

ואני שואלת את השאלה עם התשובה האהובה עליי, מי אתה? 

"הכלבה שלך, הזונה שלך, הצעצוע שלך" 

"תראי לי, תראי לי כמה את שלי" 

והוא מציית ומראה לי כמה הוא שלי, נובח כמו כלבה מיוחמת, ואז מתחיל הערב...😈

הוא שלי, תמיד שלי. במיוחד עכשיו