סטודיו מוריקאי

מחר שבוע חדש במוריקאי, ובקרוב גם נפרסם את לו"ז נובמבר. אבל לא נתחיל עם זה לפני שנדבר על מה שהיה אתמול בסטודיו.

חפרנו לכם קצת על השיעור של אתמול, אפילו טיזר קטן בצורת השקופית הראשונה במצגת, אבל מה היה בפועל? 

לפני הקשירה Witch Salt הרימה מצגת מושקעת, ונתנה את אחד הדברים הכי חשובים ושהכי חסרים בדרך כלל בשיבארי -- קונטקסט -- מאיפה זה הגיע, איך זה התפתח ולמה, איך זה נראה - בתיאטרון, בהדפסים, וכד'. .

קונטקסט הוא דבר חשוב כמעט בכל דבר שאנחנו אומרים ועושים. זה משנה את איך שאנחנו ואחרים חושבים ומגיבים לסיטואציות. בדס"מ הוא כולו תלוי קונטקסט - סיטואציה בדסמית מחוץ לקונטקסט יכולה להתפרש (ע"י אחד הצדדים ו/או ע"י הסביבה) כאלימות פרופר. וקונטקסט בשיבארי מאפשר לנו להבין את המקורות ולמה דברים נראים כמו שהם נראים. זה מאפשר לנו אח"כ להתפתח כקושרים עצמאיים תוך שאנחנו מודעים ומתייחסים לאנשים שבאו לפנינו. 

ומהבחינה הזאת כל סדרת השיעורים של עינוי בטעם של פעם, ובפרט השיעור שהיה אתמול הם יקרי ערך. 

אנחנו לא יודעים מתי בפעם הבאה יהיה שיעור כזה שוב, אבל אם יש לכם אפשרות להגיע לאחד מסדרת השיעורים האלו, אנחנו ממליצים בחום (ולא, אנחנו לא משוחדים)

וטעימה קטנה מאתמול:

זה מתחיל... מתרגשים...

את זה ששיבארי הגיע מיפן, את זה כולם יודעים, אבל מאיפה? 

אנחנו יכולים למצוא את השורשים של השיבארי באזור תקופת המדינות הלוחמות ביפן (סביבות שנת 1600), ובאומנויות הלחימה שהיו נהוגות, בפרט הוג'וג'וטסו. הוג'וג'וטסו הייתה אמנות לחימה בה כובלים את היריב באמצעות חבל, ושימשה בעיקר לכפיתה ראשונית ולהעברת אסירים ממחוז למחוז, אבל גם לחקירה ולעינוי. כפי שבונדג' מערבי נוצר בעקבות רומנטיזציה של שיטות ענישה ועינוי של ימי הביניים באירופה, כך היה גם עם שיטות העינוי של יפן הפיאודלית.

בפוסט עתידי נרחיב על הנושא, אבל לבינתיים בואו נדבר עוד על החלק הזה של שימוש בחבלים לעינוי.

בואו רק נגיד שבטיחות בחבלים לא היתה העדיפות העליונה באותם הזמנים. 

יש לנו בסטודיו סדרה של שיעורים בשם עינוי בטעם של פעם (Once Upon a Torture). אלה שיעורים שונים מהשיעורים הרגילים, בהם Witch Salt מדברת על ההיסטוריה של יפן, ולפעמים, אם נחה עליה המוזה גם חולקת תמונות ואיורים כמו האיור הנפלא שלמעלה, ושבהם היא חוזרת למקורות השיבארי עם קשירות מהתקופה.

יש שיעור כזה לרמת מתחילים, יש שיעור ברמה 2 שנקרא Twice Upon a Torture, שמשלב גם סמי-סספנשן, 

ומחר, יום שישי, בפעם הראשונה - השיעור Thrice Upon a Torture - שכולל גם סספנשן מלא. 

קשה לנו לחכות למחר

בואו לענות איתנו 

בתמונה: Emily Sundae המופלאה בטיזר קטן לשיעור:

נתראה בסטודיו!

כבר דיברנו בעבר על גוֹטֶה, והזכרנו במשפט את זה שיש לנו שיעורי גוֹטֶה לקשירות קרקע וכאלה לסספנשנים.  ביום שלישי הקרוב יהיה שיעור גוֹטֶה לקשירות קרקע, וזאת הזדמנות טובה לחפור לכם עוד קצת על הרתמה הזאת. 

גוֹטֶה היא מין תופעת דאנינג-קרוגר כזאת. זאת רתמה שנראית פשוטה, כך שגם מתחילים יצליחו לקשור אותה בלי קושי, אבל ככל שאתה מתעמק בה יותר, כך אתה מבין שאתה לא יודע לקשור אותה כמו שצריך, וזאת הסיבה שזאת הקשירה שצרייך להתאמן עליה הכי הרבה פעמים (אולי פרט לסינגל קולום). זאת גם קשירה שממשיכים לחקור, ללמוד ולדייק אותה ברמת ההוראה. הגוטה של היום לא נראה ולא מתנהג כמו הגוטה שלימדו לפני 10 שנים, 6 שנים או 3 שנים. כל פעם מגלים משהו נוסף ומדייקים אותו עוד יותר.

בשיעור בשלישי, נדבר, נדגים ונתרגל את הבסיס של הקשירה הזאת.  נתחיל ממנח ידיים נכון, כזה שמותאם לנקשר.ת, נמשיך בקשירת האזיק הראשוני, ונשים דגש על מיקום, מתחים, קנוקים וסגירה.

זהו שיעור שלא מספיק לעשות אותו פעם אחת. גם לא שלוש או חמש. זהו שיעור שבכל פעם שמגיעים אליו לומדים ומדייקים משהו נוסף. מהנסיון שלנו - ככל שתשקיעו בגוטה שלכם יותר, כך תקצרו יותר פירות בקשירות מורכבות יותר. 

נתראה בסטודיו!

מועדים לשמחה לכולם! 

השבוע, כמו בשבוע שעבר, בגלל החגים הלו"ז שלנו קצת מבולגן. אז מה יש לנו? 

אז היום, יום ראשון, יש שיעור לייסינג פרדיקמנטס, שחפרנו לכם עליו כבר בפוסטים קודמים.

למי שמעוניין להתחיל - שני השיעורים שיש בשני ובשלישי מתאימים בדיוק -- 

ביום שני, יש לנו הדרכת מבוא לשיבארי ומיד אח"כ קשירות פונקציונליות (כלומר קשירות שאפשר להשתמש בהן למשחקים) 

וביום שלישי, אחרי המבוא יש שיעור Gote (כלומר TK) לקשירות קרקע. 

ביום שישי, שיעור חדש דנדש - עינוי בחבלים 3 - לרמת מתקדמים. אנחנו כבר לא יכולים לחכות! 

קשירות פונקציונליות. מעניין מה אפשר לעשות עם זה... 🤔

יש את השקט שלפני הסערה....

הסערה בפוסט למטה 😈😈😈

חדי העין מבינכם יראו שהרבה שיעורים בלו"ז שלנו מכילים את המילה "פרדיקמנט". אז מה זה אומר? 

אז בגדול, פרדיקמנט זאת הבחירה הכמעט-בלתי-אפשרית בין קושי אחד לבין קושי אחר. האם, כנקשר.ת, אני מעדיפ.ה לדוגמה שיהיה לי קשה בגב או קשה לנשום, האם עדיף חבל שמכביד עלי המותן או בירך. 

הרבה פעמים קשירות הן דבר סטטי. אנחנו מביאים את המודל.ית שלנו לתנוחה, נותנים לזמן לעשות את שלו, ונהנים מהתוצאות. נסו, למשל, להחזיק את הידיים מעל הראש 30 שניות. לא בעיה, נכון? מה עם 5 דקות? רבע שעה? חצי שעה? ונניח שלהוריד את הידיים מפעיל לחץ בלתי נסבל על הגב. מבינים? לנקשר.ת, כביכול, יש אפשרות להקל על עצמו.ה, אבל לא באמת... 😈

מחר, יום ראשון, יש שיעור חדש של לייסינג פרדיקמנט. יהיה הוט הוט הוט 🔥 

זוכרים את השיעור של יום ראשון, זה שלא היתה לנו תמונה לצרף כי הוא שיעור חדש?

אז קיבלנו תמונה, ועכשיו אנחנו אוכלים את עצמנו שלא היינו שם בזמן אמת 

תסתכלו כמה יופי 🤤🤤🤤🤤🤤🤤

אנחנו חושבים שאם ננסה להסביר לאנשים ונילים מה זה בדיוק הקשר בין שולט.ת לנשלט.ת נתקשה מאוד. יהיו דקויות והסברים שלא נצליח להעביר בדיוק, כי צריך להיות במקום הזה, בעולם הזה, כדי להבין אותו. דבר דומה מאוד קורה עם חבלים. חבלים מאפשרים חיבור רגעי וגם, עם הזמן, חיבור עמוק מאוד, שקשה להסביר למי שלא מהעולם הזה. 

אנחנו נחפור קצת על הנושא הזה בעתיד, כי אנחנו חושבים שיש בו המון קסם. 

בינתיים, אנחנו מביאים, ברשות, פוסט שמישהי מאורחות הסטודיו כתבה בקבוצת הפייסבוק שלנו. היא מתארת שיעור שהיא השתתפה בו בשבוע שעבר, שמעביר את תחושת העומק שיכול להיות לחבלים.

היינו מעט זוגות, שיעור עם שם מסתורי כלשהו ולא נראה לי מישהו מאיתנו ידע לאן הוא נכנס או מה הוא הולך לחוות.

Nawa Erabu ו Lucy Fère סיפקו לנו הצצה נוספת לחיים שלהם, לקשר שלהם בחבלים ועם החבלים. תזכורת לכמה דברים מורכבים יותר מבפנים, לתהליכים שכולנו עוברים בחיים ובתוך קשרים ודינמיקות. תוך כדי דיבור עמוק וארוך מצד שניהם עוד לפני שנגעו בחבלים בכלל, דו שיח שלהם איתנו, כשאני הרגשתי שכל משפט פגע לי בול בנקודה כלשהי בפנים וגרם לי להרגיש ולשאול שאלות.

אני יכולה להגיד שכל השיעור כתבתי, לא את מה שהם אמרו, אבל את מה שזה גרם לי להרגיש, מחשבות שעלו לי, תחושות שמתברר שהיו בי תמיד אבל לא ידעתי לתת להם מילים.

אנחנו אישית לא קשרנו, בסוף הקשירה הסתכלתי על הקושר שלי ואמרתי לו שאני לא רוצה לקשור היום, שאני רוצה שיהיה לנו זמן לדבר על כל זה, בשקט שלנו ובלי לחץ של זמן או להפריע לאנשים אחרים, ובהחלט העברנו כמה שעות בכיפור בשיחה על המון דברים.

 

אז תודה לכם שוב על מקום ללמוד את עצמי ועל האומץ שדורשת פתיחות כזאת,

אנחנו ממשיכים בפינת מילון המונחים שלנו, והפעם: קנוקי. 

קנוקי (יפנית), Cinch (אנגלית) או פשוט "תפר" בעברית זה השם שנותנים לחבל שמהדק אזיק או לולאה באמצע. 
זה הסבר קצת מבלבל, אז בואו נסביר עם דוגמאות. 

נניח אנחנו יוצרים לולאה/אזיק על שתי הידיים, כלומר שתי הידיים נמצאות בתוך לולאה אחת. אם "נחנוק" את הלולאה הזאת באמצע, יווצרו שתי לולאות קטנות יותר - אחת לכל יד.  החבל הזה ש"חונק" את שני הצדדים של הלולאה נקרא קנוקי. המקום בו אנחנו נתקלים הכי הרבה בקנוקי הוא בחבל השני בגוטה, שם אנחנו יוצרים בעזרת הקנוקי הפרדה בין החלק של החבל שעל הזרוע לבין החלק שמתחת לחזה, אבל גם בדברים בסיסיים הרבה יותר - Double Column Tie -- החבל שיוצר את הדאבל הוא קנוקי.

מזהים את הקנוקי? 

תסתכלו על החבל שמתחת לחזה בכיוון הזרוע. רואים את הבליטה הקטנה הזאת בין הטורסו לזרוע? זה הקנוקי! 

אנחנו נתקלים בקנוקי בכל מיני מקומות, ובחלק מהמקרים המטרה שלו היא לא רק להדק, אלא להפריד את המתחים. כלומר, זה לא מספיק שהקנוקי מחבר את הלולאה באמצע, אלא הוא ממש צריך להדק את החבלים. 

יש עוד פונקציונליות לקנוקי, ועוד צורות בהן הוא מגיע. אולי נצליח לשכנע את Lucy Fere להעביר את השיעור קנוקים שלה שוב בזמן הקרוב 🥰🥰🥰