אופטימיות היא שם המשחק

עלטה.

אני הולך בתוכה, יודע שהיא כזו אך בכל זאת, אולי פיסת נור, אולי איזו גחלילית פעוטה שתאיר לי את השביל.

צעדיי נשמעים אך ללא משמעות, מה שקהל החיים שלי צופה בו אינו אלא קליפת פמלה עבה ואטומה שלא קלה לחיתוך. בטח שלא עם סכין לא נכונה.

העלטה שמכסה אותי... האם מעניקה לי תחושת ביטחון או שמא בלבול?

כל אלו נותרו בגדר חידה... בגדר חידה עד למציאת האור. הו, האור היה רב יותר מגחלילית, האמנו לי.

המשך יבוא...