כמו צמח בר

את יודעת מה היופי, שאני יודע שבסוף את תבחרי לבוא אלי.
למרות שאת מכירה טוב מכולם את הצד האפל שלי. את חווה אותו על בשרך. אני אוהב להתעלל בך לא רק בשביל המשחק. פשוט כי יש בי צד רע ואני אוהב להוציא אותו עליך.
אני אוהב שאת בוחרת בזה. שאת בוחרת שיכאב לך. כל המודעות שלך למצב האבסורדי שאת נתונה בו ממלא לי את הזין בדם. אני לא רוצה שתשרתי אותי אני רוצה שתהיי הצעצוע שלי.
צעצוע שאני אוכל לנשוך ולצבוט ולכרבל ולחבק ולהעליב ולהחמיא ולגרום לו לצעוק בכאב ולגרום לו לצחוק עד בכי.
‏אל תשרתי אותי כי זה לא מה שמעסיק אותי, מה שמעסיק אותי זה את וכמה רחוק אני אוכל למתוח את הגבול שלך, עד כמה רחוק את תבחרי. האם היום אצליח לדחוף אותך טיפה יותר מאתמול.
וזה כל כך נהדר שאת לגמרי מודעת לעובדה שלמרות שאני עושה לך רע את בוחרת לבוא. זה נהדר שאת מרגישה את העלבון הצורב כי שנינו חווים יחד את העליבות שלך מולי.
ואני כרגיל אסחוט אותך שוב, יותר מאתמול, בודק האם עוד תמשיכי לבוא, מתי נגיע לקצה שבו את מבינה שהלכת רחוק מדי.
אין לי איך לנסח את זה אחרת דילמות מחרמנות אותי. לראות אותך מתחבטת האם הכאב שווה את העונג.
ואיזה מזל, שיש אנשים שהצד האפל שלך מתאים לצד האפל שלהם. כי צריך קצת חושך בשביל שלאור תהיה משמעות.