כמו צמח בר

בתקופה האחרונה, זו מאז הפרידה שסדקה לי קצת את הלב, התעורר בי יצר.
לקח לי לא מעט זמן להבין שזו המילה הכי מדוייקת שאני מצליח לתאר בה את הדחף המשונה, משנה הצבע הזה.

הדחף שמדי פעם לובש צורה של יצר מיני, ומדי פעם יצר חברתי, ולפעמים אפילו יצר בצורתו הגולמית - הרצון ליצור.
אני כותב כל כך הרבה, כמו שלא כתבתי בחיי. מתעוררים בי דחפים להחצין, לצעוק בצורה שיהיה קשה להתעלם ממנה. דחפים ללמוד משהו חדש, לזרוק את עצמי לסיטואציות שאני לא מכיר.

אני לאחרונה בוחל בכל מה שכבר עשיתי, בכל מה שמוכר וביתי ומרגיע. לא כי אני לא רוצה, אלא כי משהו פשוט עוצר אותי.
אז הנה אני כותב לעצמי, אבל החוצה, קטע מעט ארס פואטי על יצירה. אני שובר שתיקה ארוכה שלי עם עצמי בשביל השבירה ותו לא.
לחיי אימוץ היצר,
לחיי התחלות חדשות.