כמו צמח בר

שיר מתעוררת.
היא מרגישה כאב עמום בפרקים ובלסת, הראש שלה מסתובב.
כמה כבר שתיתי אתמול בלילה? היא תוהה לעצמה?
ואיפה נדב?
ומה זה הרעש המשונה הזה?
היא מנסה לקרוא לנדב אבל שום קול לא יוצא לה מהפה. ובכלל, למה הפה שלי מרגיש דחוס?
היא פותחת עיניים אבל הכל נשאר שחור. הכל מוזר הבוקר, באמת כמה שתיתי? היא חושבת.
ההכרה חוזרת אליה לאט לאט.
משהו מאוד מציק לה בפה והיא מנסה להוציא אותו אבל היד שלה תפוסה במשהו. היא מנסה להזיז אותה אבל שומעת קרקוש מוזר.
ואז זה נוחת עליה, בבת אחת, כמו דלי של מים קפואים.
הידיים שלה אזוקות בכבלים ופרושות לצדדים מעל הראש שלה, ומשהו דחוס לה בתוך הפה בצורה שהיא לא מסוגלת להוציא.
העיניים שלה מתעגלות באימה והיא מתחילה להתנשף במהירות. היא מנסה נואשות להבין איך היא הגיעה לכאן.
פלאשבקים מאתמול בלילה רצים לה בראש בקצב שיא. המריבה עם נדב במסיבה... השוט החמישי שהרימה עם יעל שנעלמה אחרי כמה דקות...הבחור החתיך שהיא רקדה איתו בהתרסה פנימית כלפי נדב...
וזהו, היא לא מצליחה להיזכר מעבר, היא הבינה בתערובת של פליאה וזעם. מה לעזאזל קורה?
היא נזכרת פתאום בשיעורים הישנים של ההגנה העצמית, 'הפאניקה גורמת לכן לא לחשוב, תלמדו לשלוט בה!' היא נושמת עמוק מאף ומנסה להגיע לאיזון למרות הטירוף שבסיטואציה.
זו כנראה סתם בדיחה חולנית של יעל, היא חושבת, אני לא שווה מספיק בשביל כופר, ולמה שיהיה פיגוע חטיפה במרכז הארץ, זה לא סביר. אחרי דקה או שניים היא מצליחה להסדיר את הנשימה.
"את ההלם הראשוני עברת יפה" היא קופצת בבהלה כשהקול נשמע מאחוריה. היא לא מספיקה לראות את בעל הקול ואלומת אור מסנוורת מופיעה מעליה ומכריחה אותה לעצום עיניים.
"אבל עוד לא יצאת עדיין מהשלב שהמוח שלך מנסה בפראות לקבל תשובות למה קורה לו בדיוק" הקול מעביר בה צמרמורת. הוא צלול, מלטף ומהפנט, וזה ממלא אותה בפחד טהור.
"תני לי לעזור לך קצת, זה פשוט לא כל כך משנה.
הרבה ממה שחשבת שמשנה כבר לא רלוונטי יותר. כמו התזה שלך, או כמו נדב.
מה שיותר משנה זאת העובדה שהעור שלך בגוון דבש. או לדוגמא שזוג שדיים שמוצאים חן בעיני, מאוד קשה למצוא"
שיר נהיית פתאום מודעת מאוד לעובדה שהיא עירומה.
יד מחליקה לה על שיפולי הגב ומעבירה בה תחושות של זרם בכל הגוף, להפתעתה היא מגלה שהזרם הזה גם קצת נעים לה בתוך כל הטירוף, היא מרגישה חיה.
היד ממשיכה להחליק אל בין הרגליים שלה ומוציאה ממנה צפצופים של פחד, עונג ופליאה מהעובדה שהיא רטובה להפליא.
לשון מחוספסת עוברת לה על הפטמה וכמעט גורמת לה לפספס את קולר העור דק נכרך לה על הצוואר.
הקול נשמע פתאום קרוב מאוד לאוזן שלה:
"ברוכה הבאה לחיים החדשים שלך"