לחזור הביתה.
לחזור הביתה זה מעין ביטוי שהיה עבורי כ"כ ברור עד שאחי שינה לי את המחשבה.
כשאחי עזב את הבית, הייתי בת 16 וחצי כמעט 17, והוא היה הראשון מבין שלושת האחים שעזב. באחת הפעמים שאספתי אותו לארוחת שישי אצל ההורים שאלתי אותו אם הוא מוכן לטרמפ הביתה לפני שיצאתי והוא ענה לי - לא טרמפ הביתה, טרמפ להורים. הבית שלי כאן איפה שאני.
היה לי מאוד מוזר לשמוע את זה, הרי שתמיד היה לנו בית אחד והוא היה עם ההורים.
כשאנשים שואלים אותי אם אני מבקרת בבית - לא משנה באיזו שפה, אני לא מבינה למה הם מתכוונים בשאלתם. ז"א ברור לי שהם מתכוונים לישראל ככלל ובעצם עיר מולדתי בפרט, אבל לא גרתי בעיר מולדתי כמעט 8 שנים ואני כבר לא בישראל כמעט 3 שנים.
הביתה? הביתה מבחינתי זה איפה שאני מרגישה הכי בנוח עם עצמי וזה לא בישראל או עיר מולדתי. משפחה או חברים הם אמנם חשובים ובחלק העליון של סדרי העדיפויות שלי, אך לא במקום הראשון.
אז למה זה כ"כ קשה להיפרד בכל פעם?
יש לי עוד כ"כ הרבה על הביטוי חזרה הביתה שפתאום נגמרו המילים..
מאחלת לכם בארץ לשמור על עצמכם, לא לאבד את הראש ולא להיכנע לאלימות (אלא אם היא בהסכמה😉)
