מחשבות..
אני משתדלת לא לכתוב המון על הבדסמ שלי.. סביר להניח כי אני עדיין מדייקת לי אותו.. כנראה כי אני עדיין לא מתאמתת עם החשקים העמוקים שלי...
אם ישאלו אותי שאלות שונות - אצליח לענות על כולן. ואם באמת אחשוב לעומק אני יודעת מה הכי מניע אותי בתוך העולם הזה, מה חוזר על עצמו בכל אקט, סשן או פלרטוט שיחתי.
רכושנות. Possessiveness. והיא חייבת להיות הדדית.
"אבל טושי.. איך זה מתחבר עם פוליאמוריה?" - השאלה שחוזרת על עצמה בכל פעם מחדש
פוליאמוריה עבורי זה החופש. החופש למלא צרכים, החופש להתחבר למקומות עמוקים ושונים, החופש לעוף כמו ציפור לטיול בשמיים ועדיין לחזור לקן או לייצר אחד מוצלח יותר.
זה חלק מהצורך העמוק שלי ברכושנות. לדעת שיש לאן לחזור, להרגיש את מה ששלי נכבש מחדש ולתת את כולי מהמקום הכי עמוק של להיות שייכת.
זה לא משנה איזה אקט תלבישו לזה - הצלפות שמשאירות סימנים, שתן שמסמן מבחוץ, חוסר אונים מובהק או גמירה בתחת עם פלאג סתום לכל היום.
המטרה מקדשת את האמצעים. רכושנות עולה מעל הכל ובכל דרך שרק תוכלו לדמיין.
אז איך אני אוהבת את חיי המין והזוגיות שלי? רכושניים.
ועכשיו, כשאני כותבת את זה וחושבת על זה עוד טיפה.. אני חושבת שהפסיכולוגית בגיל 5 לא דייקה במילותיה.. לא הראיתי שתלטנות מעל הממוצע - הראיתי רכושנות. מה ששלי - שלי.