את מסלול חיי הבדסמיים התחלתי כנשלטת.
ז"א יזיזות ונילית מתובלת מאוד מאוד מאוד מאוד. כ"כ מתובלת שחוץ מלהשתמש במונחים הספציפיים, עשינו בערך הכל מהכל ואפילו מה שנחשב ביזארי.
בדיעבד ידעתי לומר שהייתי נשלטת מול שולט. Sub with a dom - וכמו שציינתי בעבר, גם ניסינו הפוך אבל עוד לא היה לי את הביטחון שיש לי היום (ואני מודה על כך).
בזמנו האמנתי שלהיות נשלטת יהיה המקום בו ארגיש סוף סוף משוחררת ממחשבות טורדניות, הצורך לדעת הכל לפני מעשה והצורך לקבל החלטות. אך ככל שהעמקתי בתפקיד הזה ובמהותו יותר ויותר, הבנתי שכל אלו שחשבתי שאני צריכה לשחרר מהם - הם חלק אינטגרלי ומהותי באישיות שלי.
אבחנה של נטיה לשתלטנות מעל הממוצע מפיה של פסיכולוגית ילדים איי שם בגיל 5 וחצי פתאום מקבלת משמעות והבנה אמיתית.
זה הטבע שלי, איך אין זה אומר שאני רוצה בזוגיות (הן יזיזות והן רומנטיות) להיות היחידה שיוזמת, מובילה ומנהלת הכל.
אתמול ניהלתי סשן ראשוני עם נשלט. בהתחלה הוא הראה המון enthusiasm לעניין אך ברגע האמת..... לא ממש. וכך הצלחתי להגיע להבנה הזו שיזיזות ורק סשנים, לא בשבילי.
אני לא מתחלפת.. אני לא יכולה לקחת תפקיד אחד בודד ולשחק אותו לאורך הקשר ולקוות שאמצא נחמה בקשר משני.. זה פשוט לא יעבוד.
אני מלכה מתמסרת שרוצה מלך מתמסר. כזה שחי בשלום עם הדומיננטיות שלו ורוצה לעיתים לפעול ממקום יותר תשוקתי ומתמסר מאשר תפקידים מוגדרים..
טוב המשפט האחרון נכתב בלי המון מחשבה אז נעצור כאן, ננסה להבין עוד בהמשך.. בינתיים..
חתימה טובה לכולנו❤️