יש מספר מצומצם של אנשים שיודע עליי כמעט הכל באופן קבוע.
לדעתי אפשר לספור על יד אחת את כמות האנשים שאני שקופה איתם ובלי מסיכות באופן מלא. כבר כתבתי בעבר, רוב האנשים בחיי לא הצליחו להכיל את האישיות המוגזמת שלי באופן מלא ולכן הם לרוב זוכים להכיר את הסטלנית שמדברת בבוטות ובגסות אבל גם מנומס להפליא ולפעמים גם נחמדה. קרובי של המשפחה יותר תיאטרלית ופחות בוטה לגבי סקס, אבל עיקרון דומה..
יש לי חברה אחת, שמערכת היחסים איתה ידעה עליות ומורדות אבל לא כי רבנו או לא הסתדרנו, הכנות ברוטלית זאת שפה משותפת שלנו ועל זה הרוב מבוסס אצלנו ביחסים. התרחקנו לפעמים אולי כי לכל אחת היו רגעים בחיים בהם היא הייתה צריכה להסתדר לבד, ולא ממש ידעה איך להמשיך להיות בקשר מתמשך באותו רגע.
הכינוי הרשמי בנינו זה נעל ושרוכה, היא נעל ואני שרוכה. הכרנו בכיתה א' והתחברנו ממש בשיעורי ספורט וכיתת ספורט כשגילינו שיש לנו בדיוק את אותן נעליים אדומות עם שרוכים שחורים. ככה נהיינו נעל ושרוכה.
בחטיבת הביניים התפצלנו, היא התחברה לחנונים מאשכול הפיס ואני לצופיפניקים שחיים בטבע ובהרים. היא גם הייתה בנוע"ל אבל לא רבנו על זה😜
בתיכון חזרנו לאותה כיתה ואיך שהוא נהיינו קליקה כזו שלה, אלמוג ואני - היחידים בכיתה שפשוט החליטו להביא מחשב במקום מחברת. אגב רק לאלמוג היה אישור על כתב לא קריא, לולה ואני סתם הצטרפנו ולא אמרו לנו כלום.
לכו תריבו עם טושי כן? הייתי מטרילה את המערכת כ"כ הרבה שבי"ב פשוט הפסיקו להעיר לי על השטויות.
אנחנו מדברים על המחאה ההיא שבסוף עצרה לימודים לבוקר שלם עבור ביה"ס שש שנתי שלם - הרגעתי למצב שהתראיינתי לרדיו המקומי ואפילו יש טור דעה בידיעות אחרונות 😂
או שפתאום החליטו שאסור לבוא עם כפכפים לבית הספר. עד אז לא הייתה בעיה אבל דווקא כשהגענו לשמינית ובשנה היחיד שהציעו שיעורי ספורט בנוסח יוגה ופילאטיס בהם לא צריך נעלי ספורט - אסור כפכפים. שלושה חודשים הסתובבתי יחפה בבית הספר. בכל פעם שעצרה אותי מורה או מנהלת הייתי עונה להם "אמרתם בלי כפכפים לא?"כולנו צחקנו והמשכתי את היום.
היו לי פכפים בתיק, רק חיכיתי שמישהו יגיד לי להפסיק לבלבל את המוח. הם לא אמרו.. עד שהמנהלת של השש שנתי אמרה לי יום לפני חופשת חנוכה או סוכות - "טושי, אחרי החג את עם נעליים בבקשה." איך אני יכולה לסרב לה?
הפעם ההיא שהמחנכת הלא כריזמטית שלנו החליטה שהיא משנה מקומות ישיבה בכיתה, וממש ממש ממש לא התכוונתי לזוז מהשורה האחורית שלי. בעד ממון לא זזה!
שלט ממרקר כתום עלה לאוויר הכיתה "לא מתפנים!!!"- עכשיו לכי תהיי רצינית מול 40 נערים יורה חסרת כריזמה 😂
רגע, ברחתי במחשבות, נעלולה ולמה פתחתי את הפוסט הזה בכלל?
לולה מלווה אותי באמת בהמון המון חלקים ושלבים בחיים. היא יודעת הכל על הבדסמ שלי, הכל על החרדות והadhd, הכל על אקסים, רצונות, שאיפות, א-מונוגמיה ומה לא.
סיכמנו בנינו שאם אני מספרת לה משהו במערכת יחסים שנשמע... קצת יותר מידי רעיל, לא להתבייש ולהגיד בברוטליות את האמת, כמו תמיד. והיא עשתה זאת נאמנה במשך שנים עם כל מיני דושבאגים ורוקסטארים ווניליים...
עכשיו.. אני ניצבת בפוזיציה.. לא כ"כ נעימה.. אני מרגישה שהיא לא נמצאת במערכת יחסים טובה ובגלל שנאי לא פיזית קרובה ואיתה ביומיום, אני לא מרגישה בנוח לומר לה את זה..
אני מרגישה את זה הרבה זמן.. לא תחושה חדשה.. שצצות יותר מידי נורות אדומות.. אבל.. היא כבר התחתנה.. היא.. מממממ...
לולה מגיעה אליי בסופש הבא והבטחתי שאגיד לה.. אני תוהה אם אשתמש במיץ אומץ כדי שתהיה סיבה לפילטרים הפתוחים.. אבל אני גם חוששת ש.. זה לא נכון..
אוף
טוב לא כזה אוף כן? סתם מצב לא נוח. אני עדיין אהיה כנה איתה. יש גבול ולדעתי עברנו אותו והמצב שם לא נראה לי תקין. אולי אני לא רואה הכל, הרי היא מראה לי דרך התחושות והחוויות שלה ובטוח שהיא לא מספרת הכל - יחד עם זאת, אז תרגיע אותי עם קונטרות או וואטאבר.
קחו שיר שברגעי סאטלה של שנות העשרים המוקדמות, שתי בנות נקרעות מצחוק כי בגלל ביס קטן כל העיר משתגעת ונושכת אחד את השני לכדי ריקוד.
"את רוצה להגיד לי שעד עכשיו לא שמת לב שהם ככה בגלל הביס שהיא מקבלת בהתחלה??? כמה פעמים כבר ראינו את הקליפ הזה 🤣🤣"