נפרסם את זה? נראה..
אתמול ראיתי את הסרט השביעי בסדרה של מהיר ועצבני.
התחלנו השותף ואני לראות את כל הסרטים מההתחלה ואתמול היה תורו של מס' 6 ו7.
למי שלא זוכר, הסרט השביעי יצא רשמית בתחילת אפריל 2015 והסרט היה ידוע בעציבותו אחרי שפול ווקר נהרג בתאונת דרכים לקראת סוף הצילומים בסוף 2013.
ברור שהייתי מאלו שהיו דלוקות עליו, מקנאות באשתו ונהנות מכל חיוך שעלה ממנו על המסך. דום תמיד היה קצת יותר מידי בשבילי, מסתבך סתם ובעיקר מסכן את "המשפחה" שלו. בראיין לא היה כזה, בראיון היה ילד טוב שהחליט ללכת בדרכים קצת פחות טובות ועל הדרך להינות מאהבה גדולה של מיה.
למי שלא זוכר, הסרט השביעי נגמר בבראיין בוחר ללכת לדרך נפרדת עם מיה והילדים וכדי לתת להם חיים נורמאלים, בעוד דום נשאר בעולם הזה של המכונית, הכסף והעבריינות.
כשבתאכלס... פול נהרג. ואילו כל החלומות שהיו שם לגבי העתיד.
פרידות כאלו עצובות לי.. נוגעות לי במיתרי הרגש ומעלות גולה בגרון.. מורידות דמעות וכואבות את האהבה הזו לאדם שאיננו עוד..
אני זוכרת את אולמות הקולנוע בקטע ששודר הסוף של מהיר ועצבני 7. אני זוכרת עוד לפני, את ההלם שאנשים היו בו כששמעו שהנהג המהולל שבקושי משתמש בכפולים מקצוענים כי הוא מקצוען בעצמו - נהרג באיזו נסיעה מטומטמת כשהוא בכלל במושב הנוסע.
ועוד לפני עידן הAI, הצליחו להשתיל את פרצופו של ווקר לתוך צילומים של אחיו ואיזה כפיל כדי לסיים את 15 האחוז הנותרים שעוד לא הספיק לצלם ו.. טושי הרגישה בוכה. סעמק איזה עולם אכזר...
המוות של פול הגיע אליי קצת הפתעה.. עוד לא הבנתי לגמרי מה זה מוות של אדם צעיר ומפורסם אז אולי קצת עם איימי וואינהאוס וההבנה שלעולם לא אשמע אותה בלייב.. בדוגרי בעיקר שמעתי כל מיני סיפורים על ג'ון לנון ופרדי מרקורי ועפרה חזה ועל כל מיני מוזיקאים שמתו מסמים וחיים משוגעים..
ווקר היה איש סהכ טוב. אהוב על הקהל, אהוב על חבריו, תורם לקהילה ומתעסק באהבות שלו כמה שיותר.. והוא מת.
כנראה שהפוסט הזה יוסתר ויתגלה בפיד פה עוד שבוע.. אני לא מוצאת סיבה לשחרר את המילים האלו לאוויר העולם ולשמוע תגובות שלכם.. פול מת ואיתו מתו עוד אחרים.. אבל הרגישות שלי..? היא עוד שם דומעת וכואבת כאב של אחרים ❤️
**7/02, הוצג