כתבתי על ילדותי בזמן האחרון לא מעט ופתאום יש לי פרץ כתיבה קל.. את הפוסט הזה כתבתי לפני שבוע פלוס ונראה לי שזה זמן טוב לשחרר אותו אחרי עריכה קלה.
יש לי שלושה אחים גדולים, האחת אנחנו לא בקשר לבחירתה. אחריה אחד, ב' נקרא לו, שהייתי שמחה לא להיות בקשר איתו. ואחריו, האחרון והקרוב אליי ביותר, א' - האח שתמיד היה שם בשבילי.
א' גדול ממני ב7 שנים וחצי וקטן מב' בשנה וחצי. הם היו עושים משמרות ביניהם כשהייתי קטנה מי מהם ישמור עליי כשאמא שלי הייתה חוזרת להשלים את השעות של המשרה המלאה שלה. בתורו של ב' הוא היה מסתגר במרתף ומנגן בקולי קולות בגיטרה החשמלית שלו שעות על גבי שעות בזמן שהייתי משתעממת מול הטלוויזיה. כשהיה תורו של א' הוא היה משחק איתי במשחקים שלי, משתף אותי במשחקים שלו ועושה איתי תחרות פלוצים על הספה.
אני... הייתי אחות קטנה דיי מעצבנת. כזאת שמשתלטת ושרה ורוקדת וצועקת ומתערבת כל הפאקינג זמן בכל פאקינג מקום.
לב' לא הייתה יותר מידי סבלנות אליי אבל א'? א' היה מערב אותי במכות שלהם, א' היה הולך איתי ברגל עד למרכז המסחרי השכונתי וקונה לי מתנה מדמי הכיס שלו, א' היה נותן לי לטפס לו על הכתפיים בזמן ששיחק אולטימה במחשב ובעיקר להפריע לו לנצח והיה נותן לי להעיר אותו בקפיצות וקולות ושיגועים כשאמא הייתה מבקשת ממני אחרי שהתפוגג הריטלין שלו והוא הלך לישון כדי להעלים את תופעות הלוואי.
כל מכשיר סלולרי שא' קנה, רציתי גם. כל צעצוע ודמות לגו שהייתה לו בארון רציתי לעצמי. אני זוכרת שהיה לו נר גולגולת צבעוני בצבעי ניאון על שולחן הכתיבה בחדר - רציתי את זה לעצמי. משם נולד המשפט האלמותי שלי, מה ששלך שלי, ומה ששלי שלי.
אחות קטנה וחיה בסרט כבר אמרנו?
(אנקדוטת עריכה, גיליתי דרך ג'מני שהמשפט האלמותי של ילדה בת 4 או 5 הוא בכלל וריאציה על דברי המשנה במסכת אבות נוסח הרמב"ם?! גדלתי בבית הכי חילוני שיכול להיות. אין אתאיסט כמו אבא שלי ואין אגנוסטית נוטה לאתאיזם גכמו אמא שלי. אין סיכוי שילדה בת 4 או 5 ידעה משהו על מסכת אבות או הרמב"מ)
א' תמיד הזמין אותי לשבת עם חברים שלו והם קיבלו אותי באהבה גדולה כל הזמן. עד היום.
א' זורם ברצינות על עשיית קעקוע אחי משותף לשנינו.
א' הוא זה שחשף אותי למוזיקת מטאל, נוער שוליים והסיוט שלפני חג המולד.
א' עד היום דואג להגיע להורים שלי הרבה יותר מוקדם בשישי כשאני נמצאת כדי לבלות איתי ולדבר. מוציא בירה לכל אחד מהמקרר ונכנסים לשיחות ארוכות ומשונות ועמוקות עד שהאחייניות ( הילדות של ב') מגיעות.
א' הוא גם האח שהביא את שמשון אליי. דאג לו בכמה חודשים וטס איתו עד לכאן כדי לתת לי ביטחון במעבר שלו.
א' לדעתי יודע עליי כמעט הכל. בלי פילטרים, בלי מסיכות, בלי שיפוטיות ובלי להעמיד פנים. זאת סוג של התחייבות שעשינו לעצמינו אחרי הרבה יותר מידי פעמים בהם הרגשנו אחרת בבית. אני מרגישה שיש בנינו אחווה מסוג ש.. מסוג אחר. קשה לי לומר שהוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו מדברים עמוק אבל לא הרבה - במיוחד כשאני בחול.. אבל הוא כנראה האדם הראשון שאתקשר אליו בזמן משבר אמיתי.
זה ישתנה טושיק, את תראי...
וואלה אחי אתה אחד האנשים האהובים עליי בעולם הזה, ואני לגמרי ממש ממש מתגעגעת אליך 💖
"הוא חייב לבוא הלילה. - כן.
איך אתה יודע?
אפשר לדעת - אפשר להרגיש.
נראה, אני לא אשן הלילה אפילו דקה ונראה.
וונדי, ספרי לי עוד על פיטר פן...
לא נמאס לך?!!
נמאס לי כבר ממך!!"