תמיד אהבתי להתחפש. לא רק בפורים, אלא ממש ברגעים שבהם הייתי מסתגרת בחדר ונכנסת ליקום אחר לגמרי.
תמיד היו לי בגדים בארון שלא התכוונתי ללבוש מול העולם בחוץ, הם תמיד היו חלק מאיזה סיפור או משהו שהיה לי בראש ותמיד נשארו שם בסוף הארון, מחכי לרגע הנכון.
לאחרונה, אני מבינה יותר ויותר שזה גם המשיך לכיוון המיני. להתלבש באופן מסוים נותן לי דרך התבטאות שמחזיר אותי לרגעים הכי בטוחים שלי עם עצמי ונותן לי רגע.... לדבר בלי מילים.
שמלות ורודות ולבנות ושחורות ואדומות - כאלו שלא נועדו ללבוש בכל פעם או אפילו יותר מפעם אחת. מכנסונים ובגדי גוף וטופים, שכולם נועדו לממש איזה סיטואציה בראש שמרטיבה לי את התחתונים.
אין דבר מחרמן כמו לחלוק בוידאו את השלל שרכשתי בלי להתייעץ מולו. לדעת שהצלחתי להבין את מה שמדליק אותו, את מה שמדליק את הדינמיקה שלנו וגם אותי.
אין מחרמן כמו להיכנס למונית עם חולצה שנועדה בדיוק למבט הזה שהנהג זורק לעברי. חולצה כזאת שלא חושפת כלום אבל בעצם... חושפת הכל....
אין מחרמן מלהסתכל במראה ולהבין שזה בדיוק מה שהתכוונתי אליו. גם אין מחרמן מבגד שלא הייתה הצלחה ואני מבינה שאפשר להשחיט בכיף.
ויש כ"כ הרבה אופציות!!!!!!! כל אחד נותן לי השראה למעשה או מהלך שיעמיד את הזין עוד לפני ששלפתי אותו ושאבתי לפי. כל בגד נותן רעיון בלי פרטים, רק התחלה שתוביל ל... מיאו.
טוושיייי את צריכה לארוז!! לא לקנות עוד בגדים 🤦🏻♀️🤦🏻♀️
אבל מה אני אעשה שכל בגד נותן לי רעיון שמחרמן אותי?