גם הפעם זה יהיה בהמשכים, ולו כדי להשוות לעצמך חוויות.
20/05 18:19, המיקום הוא על הספה בדירה ביוון מול הטלוויזיה, הגוש לצידך.
טיסה לארץ תמיד הייתה מלווה בהמון רגשות.
אני לא יכולה להגיד שהפעם לא, בהחלט יש כאן רגשות. אבל לשם שינוי... אני לא מבולבלת. אני לא אבודה.. אני לא נושמת וחיה את הקונפליקט הפנימי.
השעה עוד מוקדמת בכדי לשפוט... נראה אם בהמשך הלילה יהיה גם כך.
20/05 21:33 עדיין מול הטלוויזיה על הספה, בתנוחה אחרת, כבר כמעט מוכנה ליציאה.
עוד חצי שעה אזמין מונית ואקח שליש מהציוד איתי. 60 קילו של בגדים, ספרים, ספלים, שמיכות, מצעים, כלי נגינה.
זה לא הרוב.. אפילו שליש אני לא בטוחה שזה מכסה, אבל זה צעד. צעד שאת עושה בלב שלם.
20/05 22:30 במונית לשדה
לכתוב את התאריך זה מיותר מעט.. אם כי המסע יסתיים ביום הבא..
התחושה הזו כשאני יושבת במונית וצופה בנופים העירוניים שככ למדתי לאהוב. כמעט 6 שנים של חוויות שונות בכל נוף שאני צופה בו.
הנהגת בחרה לקחת את הדרך הציורית יותר לאור יום כשרואים את הים. אני עוברת דרך שכונות שדמיינתי את עצמי עוברת אליהן ומשתקע. שכונות שבחורף האחרון הוכיחו לי שהיה טוב רק לחלום על זה ושגם בנושא התשתיות, הם מאוד בינוניים.
אני צריכה לשאול את אותו הידיד שלי, מהי התחושה לחזור לאתונה כתייר? האם הנופים האלו מקבלים תחושה אחרת?
אני לא חושבת שמיציתי את חלום המגורים בחו"ל. אני לא חושבת שסיימתי לשאוף שפסגת דאגותיי יהיו - רגע טושי, תהיי רגע אמיתית. ברגע האמת גם הרחובות לא היו נעימים. את רוצה לגדל ילדים בתחושה של חשש? החבא? יהודי בביתך ואדם בצאתך? המקום היחיד שלא תחיי ככה זה בארץ. זה חלק מלבלוע את הצפרדע.
7 באוקטובר... אירוע שנגע ונוגע בכ"כ הרבה.
פתאום הנוף מקבל תחושה אחרת.... זה קונפליקט אבל הוא גדול בהרבה מהקונפליקט הטושישראלי שחי בתוכי.
20-21/05 23:52, בשדה, כתיבה שכנאה תגמר ביום הבא.
נוט טו סלף, חם לך בשדות תעופה. חם כ"כ שאת חולמת כבר למקלחת החמה אצל הורייך.
לרגע חשבתי שנגמרו לי המילים, שאין לי עוד על מה לכתוב.
אציין שכואב לי, בשכמה, כרגיל. כל היום היה ממש בסדר ומהרגע שיצאתי מהמונית ולקחתי את תיק הגב עליי, התחיל לכאוב לי מאוד מאוד מאוד.
הכתיבה נעצרת רק רגע כי הגייט נפתח הפעם להוציא את הדרכון הישראלי אולי אפילו משחרר אותי מההחבא. I am who I am.
סעמק עם הכאב הזה. נגמרתי ממנו כ"כ.
0:30, על המטוס כיסא 26F.
זהו, זה קורה. כל עוד לא ישלחו ערימות טילים בזמן הקרוב, גם אנחת ואשתין בארץ. מקווה שלא יכאב כשאראה את אבא שלי בשדה. איזה רכב יש להם בכלל? נראה לי קיה כלשהי.
יאללה שנמריא בשלום וננחת בשלום.
את המשך החוויה אתעד בזמן אחר.
*מרגישה צורך לעצמי להוסיף בכוכבית שישנה עוד מערבולת, קצת יותר.. יציבה? אין שומדבר יציב בה אבל היא חיובית, מרוממת רוח, מרטיבת תחתון, מזקירה פטמות והופכת עור חלק לברווז. עוד משהו שלא באמת בכוכבית אבל לאור הקטע הזה עם ישראל הוא נשאר קצת בשקט שם.. בתחום הבין אישי.