מילים

על איך אנו נרדמים יחד ומתעוררים בחיוך, צמודים

גוף אל גוף. 

על מעשי האהבה המטריפים והליטופים והנשיקות והמבטים העמוקים.

על עיניו הכהות ושערו הארוך וזרועותיו החסונות שמחבקות אותי חזק.

על מילותיו הנעימות בקולו המחוספס.

אנו מיודדים עד מאוד.

הוא לא יודע על חלומותיי.

אולי פעם ידע...

אולי פעם תדפוק על דלתי אהבתו.

הלוואי...

לבד. רק שלי.

קפה, אוזני המן עם גלידה.

מחשבות על חלומותיי המוזרים.

מרגישה את השמש,

לא רצה לאף מקום היום.

לא להפגנה, לא לעבודה, לא שום דבר...

חבל שאין איתי אהוב יקר להנות מזה יחד...

Every whisper
Of every waking hour
I'm choosing my confessions
Trying to keep an eye on you
Like a hurt lost and blinded fool, fool
Oh no, I've said too much
I set it up
Consider this
Consider this
The hint of the century
Consider this
The slip that brought me
To my knees, failed
What if all these fantasies
?Come flailing around
Now I've said too much

הפור יפול בקרוב...

חג שמח...

"אתה יקר לי איך אסיים
הדף נגמר והכתב מתעקם...
אוהבת אותך עוזבת אותך
והבוקר מאיר..."

חשק ליחד, לחיבוקים, למגע חם, ליום שלם במיטה, לפטפוטים ונשיקות, לקפה מאותו ספל.

אין עם מי...

החיים...

שאהבה היא מה שעושה את ההבדל.

ניואנסים שונים של אותו הדבר שוב ושוב. 

נשימה, חיוך, ליטוף.

פשוט.

לא היה פנאי לחשוב על בכי בכלל.

אבל כשאני מבלה שבת אצל אחותי אני רואה איזה סדרה עוד מהימים שהייתי נוער. אז הדמעות תמיד זולגות.

הדמויות כה דומות לי ולביתי, החוויות, מהלך החיים.

דמעות של גאווה ושמחה ותודה על כל מה שיש ודמעות של עצב על הלבד...

ככה הם החיים.

דרך המילים שהוא כותב לאחרים.

חנפנות יחד עם דיסלקציה קשה.

בחילה על הבוקר...

דרך הגשם הכבד,

דרך החשכה,

דרך הסבך העבות.

לטפס גבוה, לראות את האור.

לחיות בשמחה, למרות הגעגוע,

למרות שהלבד מעיק לפעמים.

לחייך חיוך גדול.

אבל גאון.

קצת צחוק בימים רציניים.

רק זה יעזור לאנושות החולה הזאת.