|
|
|
רגע שלפני שאני נעלם לכם שוב (במילא אני בקושי כאן, ובטח אשאר קצת כרגיל ועוד אשוב גם בכתיבה)
כלובים וכלוביות יקרים ויקריות
יש לי יומולדת. נהייה בן 30
בלינק המוכר ( http://stage.co.il/Authors/19725 )
יש פירוט של אופי האירוע ושאר רלוונטים
אשמח לראותכם
תבואו - יהיו קטעים
ניפל רצה לשכב עם הדומית שלו. הוא היה חייב להשיג אותה, והיא ברשעותה כי תחיה, ציוותה עליו להביא לה סירטון מרכבת הרים. היא ידעה עד כמה ניפל פוחד מכך. ליד הבית שלה היה פארק שעשועים מצוין, ובו רכבת מפחידה במיוחד, אשר למי שרוכב בה יש אפשרות לרכוש את הסרטון המנציח זאת בסוף הנסיעה.
אם אתה רוצה לשכב עמי, לך לרכבת, תעלה עליה עם הכוסית הכי שווה שתוכל למצוא שם, ובהלך הנסיעה אתה צריך לפנות אליה ולצרוח בכל כוחך - את לא מתקרבת להיות ראויה אפילו להוות ניגוד למלכה שלי. זיון עם אלף כמוך לא שווה לי כמו נגיעה קטנה שלה. תביא לי הקלטה של זה, ואחשוב עליך. כל אמרה ולא יספה, והאש החלה בוערת בקרבה, בעוד הקרח ננעץ בבטנו מבפנים.
ניפל כמובן ידע שאין לו ברירה. זה לקח ממנו המון כוחות נפש, אבל בסופו של דבר הוא הביא את עצמו למצב שבו הוא עומד בתור עם כוסית מדהימה וחמודה. כשהגיעו לראש התור הילדון הקטן שלפניהם הצליח לגנוב אותה ממנו. הלוואי שתמות סינן מבין שפתיו הקפוצות. לא נורא, לא שמה לב החמודה - חכה לי כאן לסיבוב הבא. קח, היא נתנה לילדון את משקפי השמש הצבעוניים שלה כשפנו אל עבר הקרון. שמור לי עליהם. אל תדאגי - הם לא יפלו ממני, קשר אותם בזריזות הילד לצרור מפתחותיו לפני שהרכיב אותם. בחורה חמודה וילדון עלו לרכבת הרים. גבר מפוחד נשאר להעמיד פנים על המזח. הבחורה חזרה לאחר מספר דקות, לבנה כולה, ואמרה שהיא מצטערת, אבל זה מפחיד מדי, והיא לא יכולה שוב. היא כמעט הספיקה לנסות להיות קורבן לתחנוניו של ניפל, אבל אז היא נזכרה לפתע במשקפי השמש שלה, ואצה לחפש את הילדון. ניפל לא ראה אותה יותר מעולם. הילדון מבחינתו נזכר בצרור מפתחות שנעלם, והצליח להתחמק למתחם המסילה לחפשם. שלוש בחורינות עלו לרכבת. רק שתיים בקרון אמר הסדרן. ניפל ניצל בלית ברירה את הסיכוי. הבחורינה הנותרת לא היתה מושכת בעיניו, ונראה שגם היא התבאסה מהעניין במידה מסוימת, אבל הם התיישבו אחר כבוד זה לצד זו בקרון הראשון, בעוד התקן הבטיחות מורד עליהם.
הנסיעה החלה. בלופ הראשון ניפל פנה אל הצועקת שלידו וצרח במלוא גרונו: את לא מתקרבת להיות ראויה אפילו להוות ניגוד למלכה שלי. זיון עם אלף כמוך לא שווה לי כמו נגיעה קטנה שלה. מה אמרת? נפנתה אליו. את לא מתקרבת להיות ראויה אפילו להוות ניגוד למלכה שלי. זיון עם אלף כמוך לא שווה לי כמו נגיעה קטנה שלה, חזר ניפל על ששינן בעוד הרכבת עוברת בגובה הקרקע כשהיא פוגעת באופן קטלני בדמות קטנה המחזיקה צרור ומשקפיים, אליה מופנה רק מבט המצלמה.
מיואש ומלא אנדרנלין עכור קנה ניפל את ההקלטה ואץ לביתה של אהובתו בעוד שאינו מודע כלל להמולה שמתרגשת במתקן שהשאיר מאחור. מלכה קטנה חיכתה עם מכשיר צפיה וציפיה. אחרי הצפיה קרח ננעץ בבטנו. אש בערה בקרבה.
הי אתה, הי את, הי אתם, הן אתם
לאן אתם בורחים?
למה מתעלמים?
טבעי להסיט מבט
אבל ממה יש לפחד קיבינימט?
יש דברים מסוימים שאני נמנע מהם. לפחות חלקית
קשה לי להבין לכלוכים
אולי בגלל שאני בטוח שהשמש (האהבה) זורחת לי מה...
אולי הצלחה מביאה עוד
אולי אני סתם שונה
בטוח שאני תקוע לא מושלם ולא ענק
איזה תפקיד יהיה לי פרט אולי להאדרת הבינוניות?
ובכל זאת - מלאכת מחשבת של יופי ואינטלקט
עם רוח גבית של אחווה
לא בא לכם לקבל המלצה?
אולי אפילו להתבגר
כן, כן - במובנים רבים אני מקנא
לא ידוע לי שקיבלתי שרביט. באותה מידה יכול להיות שאני לא זוכר. הנה משהו עליי: אני לא זוכר כל מיני דברים. נכון - כולם לא זוכרים כל מיני דברים. אני לדוגמא לא זוכר את הנשיקה הראשונה שלי. אני זוכר עם מי היא הייתה, לא שאזהה אותה היום (בכל זאת - כיתה ח' הייתה מזמן), ואני זוכר עוד כל מיני דברים שעשינו, אבל בתכל'ס - ממש בצמצום. אני זוכר שהיא ליטפה לי את הזין דרך התחתונים, ואת מה שקרה אח"כ. אני גם זוכר שהיד שלי חקרה לה את הערווה. היה מאוד רומנטי שם בתוך הפוך עם עוד איזה עשרה בנים במיטות האחרות בחדר, חלקם בכיתה ד'. למחרת חבר שלה בא לבקר. שיחקתי איתו כדורגל. היא סיפרה לי שיש לו זין 17 סנטימטר. אני עדיין מחכה שיגדל...
אני לא זוכר את הזיון הראשון שלי. כלומר - אני זוכר עם מי זה היה, חלקכם אפילו ראו אותה בקהל של הופעה מסוימת שנערכה לאחרונה, ואני זוכר קטעי זיונים, ובעיקר את הפעם הראשונה שהיא התיישבה עליי, עדיין עם בגדים, אבל התחושה של משהו ריק שם שאמור להתמלא.... -בכל אופן - לא זוכר את הזיון הראשון!
זכרונות ילדות - איפה? (ההצלחה שלי תבוא לאט ובטוח. לא מטלטלת, אחרי שעיבדתי את כל מה שאיבדתי)
בקיצור - תחושה של אאוטסיידר מסוים. את השרביט שלי אני מעביר לכמה כאן שאין להם בלוג. לא כולם חייבים לכתוב, ולא כל מה שנכתב יצירת פאר, אם בכלל יש דבר כזה, אבל תמיד יהיה מישהו ספציפי 1 לפחות שיתעניין בכל פוסט ספציפי שתוציאו תחת ידכם, והחוויה היא משהו ששווה לשקול. אומרים שזה אפילו תרפיה.
יאללה ביי
אה כן - כדאי לי להזכיר שגם לי הייתה חברה בזמן הפוך?
טוב - אני פתטי בין סנטימנטלי לפרובקטור. יאללה ביי!
רוצה לחקור קצת צפונותייך
מה יש? את מעניינת
לא רוצה חוויה כמוני?
מסתכל ורוצה לרקד איתך אינטימי
השתפשפות איברים מנטלית
התחככות לעינוג קולוסלי
לחבר גופים תפוחים ורכים
מתנודדים בין קימורים
מבט של מרחק וגוון תרבות
כלואים וקורצים אל אחת
אז חריקת הבלמים שרוצה להשמין
התפתחות נוגה וצפויה
מחכה לראות תוצאות מול העולם
להתמרכז ולהפרד לשלום מעצמי
מתנהג כפי שחונכתי
נראה לי מושך
מתעניין בי, יש גם סקס
המתכון להפריה תת מודעת
חיית הטרף כשלה
סוד הצמצום נפל במלכודת הדרך
סגנון שמיצה את עצמו במילים מאוסות בין הפרש
להתאבד על הבמה
להיות שמח במופע הדיכאון
כי כולם באו
והתאכזבו
אבל אלו פאקינג החיים שלי
ואני חושב עצמאית
מעולם לא השכלתי לקרוץ
אחרי חיבורי מכות מלמדות
יכול להיות סורר
שפרימדון יחנך אותי שוב
ואולי שנינו נרוויח
אל מלא רחמים
אלמלא האל מלא רחמים
כזה גאוני, כזה פשוט.
משחק המילים, הציניות, הזעקה
החזן, והפקיד. עבודה של הלב.
מהעבר האחד ניצבים חסידים
רצח
מוסכמה של חיים
נכנע והולך
שעון הגדולה מתקתק
כלומר - היה כיף לפגוש ולהכיר אתכם, ולהופיע מולכם, ולקבל מחמאות והכרה, אבל ממש ברחתם לי:( מקווה שנתקן את זה בפעם הבאה. בכל אופן - תודה
