היה היה לי בלוג

מוזיקה שלום חנוך מושרית. אולי עדיף שעד הבוקר אני אשכח, כדי להיות מקורי. השיר הזה עם האומרים כל תחילת שורה.
בכלל - למה להתאמץ כ"כ על מקוריות כשבמילא אני צורך כ"כ הרבה מהעולם - והאמנותי -קרוב בפרט שברור שהכל מישמש של אחרים. אני משתלב, ומשקף. העיקר שאני לא כותב סיפורים המבוססים אפילו רק בקצת על שברי מציאות. השירים שלי הם הרי בדיוק צופן שכזה...

מכל מקום:
להתחיל בזה שאני שואף לטוב
הכי טוב לא למות, להשיג שלווה והרמוניה, אושר, יצירתיות, סיפוקים גשמיים ורוחניים, חופש, אחווה, בלי גבולות מכל סוג שהוא - בעיקר בין אנשים. אפילו קרובים. אידיאליה בה כל הרצונות מותרים, מתגשמים ולגיטימיים.

הכי גרוע זה שלקרובים וליקרים לי יקרו דברים נוראיים שאפילו שאני לא מאמין (אלק. נו טוב - לפחות רשמית) באמונות טפלות, עדיין לא אעלה אותן על הכתב מחשש לפה לשטן.
שלהם - ובדרגה שנייה לי, יקרה מה שקרה מאז ומעולם לאנושות. שנתאדה בפצצת אטום כמו הירושימאים
שניטרף ע"י חיות
שיערכו בנו לינץ'
שיאנסו אותנו באכזריות ברוטאלית
שנסבול ממחלות נוראיות.
כאלה.

גם נזקים נפשיים חמורים בלבד הולכים

במקום שני זה שישללו לי את החופש. ישימו אותי בכלא
ירמסו את שמי הטוב.
לא כ"כ נורא, הא? או שאהיה לבד וכולם יסבלו
ואת כל זה העולם חווה כל הזמן, וחווה מאז ומעולם.
זה הטבע.
אני חרד כל הזמן מלהיות טבעי.
מדוע?
מדוע זה נראה נורא כ"כ להיות כמו כולם?
מדוע אני רוצה שהדור שאני חי בו יהיה מיוחד ברמה שרק הוא ייחשב כטוב, וכל נסיגה לדרכו של עולם תיחשב כנפילה נוראית.

לא עוד!
קצת פרופורציה.
פרסומים אחראיים (דרוש פוסט נפרד בפורום להקים מפלגה)!
ראיית עולם מפוכחת!
חתירה לטוב,
לא להיבהל מהרע.
מצד שני - עזבו שזה טבוע בי - אם אוותר על להבהל מהרע - מה המשמעות של לחתור לטוב? מה המשמעות לקיומי? ההצדקה?
האם דרושה מהפכה רעיונית, או שמא אני גוזר כלייה על התקווה היחידה שיש לנו?
(אני?)