היה היה לי בלוג

הקדמה:

למה אני כותב? שלושה ימים עברו. חשבתי לכתוב, אבל לא יצא. העניין הוא שדברים לא יוצאים מהראש. בייחוד לא כאלה שחשבת לכתוב עליהם. הרבה פעמים זה ככה בכל אופן. חוץ מכל זה יש גם את הצרה הרגילה של חוסר תוכן ממשי לדבריי, שלא לומר מיקוד, או בשורה. ספציפית כאן אני צופה שאו שאני אתקע, או שהבלבול יהיה רב במיוחד שכן הנושא חוצה קווים. מעבר לזאת אני גם לא ממש בטוח הרי שאני מפוקס. אפשר לומר שמחסום הכתיבה רובץ עליי. לא כתיבה חופשית, ולא איכותית.

ואחרי שכל זה נאמר - וכמו ששמתם לב - גם בבלבול ובסרבול מה - נצא לדרך, ונקווה לטוב:

אז הייתי בהפגנת המורים. הפגנה למעשה בעד החינוך. המסר שהביא אותי לכיכר, המסר שאותו רציתי להעביר גם הלאה היה שהחינוך נורא חשוב, ושצריך לדאוג לו. הרחבת המשכורות, צמצום הכיתות, החזרה של שעות שקוצצו וכל השאר הם בעצם כלים להשגת המטרה, וגם אם הם עולים הון תועפות - הנושא חשוב, וצריך להשקיע בו ולקדם אותו בסדר העדיפויות.
הבעייה היא כמובן תמיד מה יעשו עם התקציבים. למעשה, אני בטוח שגם באותם התקציבים הקיימים אפשר להשיג תוצאות שונות מהקצה אל הקצה. כך בצה"ל, כך במשטרה, ואני בטוח שכך גם במערכת החינוך. ויחד עם זאת - המטרות נראות ראויות, האידיאולוגיה זקוקה לבוסט חומרני, והכבוד נחוץ מאוד, והוא מתבטא גם בתנאי ההעסקה - כולל צמצום הכיתות, וגם ביחס שמתלווה למעמד משופר.
יש עוד בעיות והן התוכן של החינוך. מייד ארחיב. יש בעייה פילוסופית עמוקה יותר של התנשאות בבואך ללמד, וכן הלאה דיונים כבדים.
בואו נחזור רגע להתרשמויות מההפגנה. איך היה? טוב, כדי לא ליסוע פעם נוספת כפ"ס-ת"א נשארתי בת"א, ביקרתי את ונוס ותהום וצעדתי כ40 דק' לכיכר. לא היה ביגדיל. העניין הוא שאז עמדתי 3 שעות על הרגליים באותה נקודה. קצת פחות נעים. אח"כ הייתה עוד איזה שעת הליכה עד לאוטובוס, וכשהוא הגיע נאלצתי לעמוד בו כמעט עד הבית. לפחות הוא הגיע כמעט עד הבית, אבל זה נושא שמאוד מכעיס אותי - לא ייתכן שבנאדם יסבול כשהוא בוחר להשתמש בתחבורה ציבורית. אינטרס של כולנו שכל אדם שפוי יעדיף לא לנהוג. אבל אנחנו גולשים...
הגעתי לכיכר. היא הייתה מלאה. כמה וכמה פעמים במהלך הערב הודיעו לנו מעל הבמה שכל הכבוד לנו שבאופן רשמי אנחנו מעל 100000 איש. אח"כ טענו באמצעי התקשורת שהיו בסה"כ כמה עשרות אלפים. עכשיו, אני שואל. מה הקטע? מה זה הבאופן הרשמי הזה? מכל מקום - אם לא היו שם 100000 אז מעניין אותי איך הכיכר נראית כשכן יש 100000, כי מהמקום בו עמדתי היא נראתה מאוד מאוד מלאה.
מלאה במי? ובכן - חרדים לא ראיתי. אגב - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צופה שתוך 5 שנים רוב התלמידים בישראל יהיו מזרם החינוך החרדי... ותישאל השאלה שוב - מה בדיוק התוכן של החינוך? שלא להזכיר את התדמית של החינוך החרדי, והדתי בכלל, של חינוך שדווקא מצוין בהשגיו - אמנם בתחומים השנויים במחלוקת - כמו גם בהנחלת ערכים.
בכל אופן - דתיים כן היו. גם בקהל, גם על הבמה בקרב המופיעים והנואמים. הייתה נציגות של חד"ש, למרות שערבים בעלי סממנים חיצוניים בולטים לא ראיתי, ובקיצור - באו אנשים מכל הקשת הפוליטית כמעט להפגין תמיכה. אף על פי כן - לי צרמה העובדה שרוב הקהל היו מורכב מנוער, ובעיקר נוער שבא מתנועות נוער שונות. איפה המוני האזרחים הבוגרים המודאגים? הנוער אולי מאמין בערכים של התנועה בה הוא חבר, אבל קל לגייס ולשנע אותו. מה חושב הציבור היותר בוגר? אדיש?
היו הרבה מופעים. כל זמר/להקה שני שירים. לרובם היה גם איזה משפט לומר. בן ארצי למשל בחר להזכיר לאולמרט והממשלה את החיילים החטופים. בלי קשר למה אני חושב על תופעת ההתגייסות למענם, על השיקולים שצריכים להיעשות בעניינם, ועל האופי שכל זה מתנהל - לטעמי זה לא היה ממש קשור. אבל רשימת הנושאים הנלווים הייתה ארוכה. לא אהבתי שקישרו את מצב החינוך להתדרדרות לסמים. חבר'ה - בסמים יש גם דברים טובים. חינוך זה בעיניי להציג עניינים בצורה הוגנת. הרבה מהנזק של הסמים נובע מחוסר ידע של המשתמשים - חלקם הגדול אגב אכן נוער מבולבל. במאמר מוסגר אני זוכר הפגנה אחרת שהשתתפתי בה בעבר הרחוק. תנו צ'אנס לטראנס. כן לטראנס - לא לסמים. גם אז זה הרתיח אותי שנוכחותי נרשמת כאילו גם בשביל דבר שאני מתנגד לו - המדיניות הרשמית של ההתייחסות לסמים. הוזכרה גם ההשתמטות כנגע שקשור לחינוך, למרות שגם שם מי שעוקב כבר יכול לנחש שיש לי מה לומר בנושא, ואולי עוד כמה עניינים שעצבנו אותי קצת, אבל האמת היא שרוב ההקשרים שנעשו מעל הבימה דווקא נראו לי מאוד נכונים, וקשורים קשר הדוק לסיבה שבאתי להפגנה - דיברו על הקשר למאבק חברתי להחזיר את ההתייחסות והכבוד למגזרים שלמים בעם. דיברו על קשר של מציצה וזלזול. הזכירו ציבורים מדוכאים ונרמסים שלמים, והזכירו כמה שסדר העדיפויות כאן דפוק, ושהגיע הזמן לשנות את זה, ושהעובדה (?) שהיו מעל 100000 איש בכיכר למען נושא כזה, אין לה אח ורע, ושהיא מסמנת שהגיעו מים עד נפש, ושחייבים לשנות. היא מסמנת שהעם לא שותק יותר. היא מסמנת את הרצון למהפכה.
הלוואי. בשבייל זה אני הייתי שם. בשביל זה כאחוז מאזרחי המדינה היו שם. אחוז שלא כולל לא רק את החרדים והערבים, אלא גם ילדים קטנים, זקנים, ובכלל את מי שמתקשה להגיע. מכל השאר - היו מי שהגיעו והוכיחו שאכפת להם. נקווה שזה יעזור. נקווה שזה מצטבר. נקווה שננוע לכיוון הנכון. וכן - אולי רוב הקהל - רוב בני הנוער שהיו שם הגיעו לראות הופעות. אני אציין הכי לטובה את מוקי, ואולי גם את הזמרת (והגיטריסט של היהודים). האמת שרוב האמנים (ואגב - היה גיוון. בעצם - היה פלייליסט של גלגל"צ, אבל גם זה סוג של גיוון) נתנו שואו לא רע, כמעט לא זייפו (לא בא לי לומר מי קצת יותר), הסאונד היה לא רע בכלל, ובחירת השירים הכללית נתנה להבין שדכאון פופלרי, ושכלים קלאסיים זה במודה. למה לא בעצם? מהנואמים אני אבחר לציין לטובה נער 1 בן 17 שנתן את הנאום הכי נוקב והכי מרשים. רוב הנאומים היו די בינוניים האמת, גם אם נאמרו בהם הרבה דברים חשובים, ורק מעט יחסית דברים מרגיזים. הנאום של רן ארז לא היה ראוי למעמדו. מה שכן היה מרשים זה שהוא ביקש וקיבל דקת דומייה לזכר רבין מכיכר שלמה של מעל 100000 איש. עזבו רגע את המניעים וההקשרים (יום רבין שבוטל בגלל השביתה, הכיפה על הראש, אוהדי בית"ר וכו') - היה בזה משו מרשים ומנהיגותי. ראוי לציון.

טוב, לא אמרתי את הכל, אבל נראה לי שעיקר פרקתי, ואפשר להמשיך הלאה. הגיע הזמן שאני אתחיל להתמקד בכתיבת שירים סתומים כהרגלי. יש אנשים שמאוד מעריכים אותם.
בנושא החינוך - הגיע הזמן שאני אכתוב איזה מניפסט אני מאמין בפורום להקים מפלגה אצלי באתר. זה באמת היה יותר חוויתי.
אגב - עוד לא נגעתי בפן האישי. כן, גם לי יש כמה זכרונות מכמה מורים. גם אני התנסיתי במערכת החינוך מכמה צדדים שלה. גם אני נצר למשפחת מורים וכן הלאה. האמת - ראוי לדבר על זה גם בהזדמנות, אבל עכשיו בכל מקרה כבר נגמר לי הזמן - הרווחתם;)