היה היה לי בלוג

קודם כל - ספויילר במובנו הרגיל. קורא/ת יקר/ה - כבר צפית בtwo girls 1 cup/finger שמסתובב באינטרנט בימים אלו? אם לא - אולי כדאי לך להפסיק לקרוא. נכון, עוד לא החלטתי שמבחינתי מדובר כאן על יצירת המופת של כל הזמנים, אבל לסדרת הסרטונים הקצרה הזו יש פואנטה, והיא בהחלט עושה משו - גם אם כולו בקנה מידה קטן ומקומי. למרות שאני בטוח שיהיו כאלה שלא ישכחו את זה לעולם. האם אהיה 1 מהם?
טוב, אני תוהה עכשיו אם להתחיל עם הדיון בסרטונים הללו, שלא בהכרח יביא אותי רחוק, ושלמרות איזושהי מחשבה לדון בהם, אני לא בטוח שזה יצא לפועל, או לדון בשאר הספויילרים, במובנם היותר הורס מסיבותי. למרות שהכל קשור.
נו טוב, אני אתחיל מהספויילר ספויילר. מי שרוצה באמת מוזמן/נת (זהו - אני מפסיק עם הדומיניות הזו. נלך על זכר בלבד -זה מקורי) לעצור כאן את הקריאה, ללכת לחפש את זה באינטרנט, לצפות, ואז לחזור. בפסקה הבאה אני כבר אדון בתוכן.

ובכן, במה עוסק הסרטון עצמו? באכילת קקי. אבל זה בנוי בצורה מותחת/מבדרת/מפתיעה. אתה מחכה לפואנטה. אתה בעצם רואה סדרת סרטונים שמתעדים את התגובות של אנשים שונים בזמן שהם צופים בסרטון, רואה את הגועל, האימה, התיעוב, ובעיקר - הסקרנות על פניהם. בקיצור - אתה רואה מצד 1 כמה מה שהם צופים בו הוא קיצוני בצורה דוחה מאוד בעיניהם. ממש דוחה ברמות שמעוררות תגובות פיזיות, ועם זאת - הם כולם לא מסוגלים להפסיק להסתכל. טוב נו, כל המאורע הוא יחסית קצר - משו כמו דקה או שתיים לסרטון. בסוף הסשן שמעבירים אותנו, מזמינים אותנו לצפות בסרטון עצמו. שום דבר לא מכין אותנו לעובדה שאנחנו הולכים לראות בחורה משלשלת היישר לפיה הפעור של חברתה, ואז לראות אותן מתנשקות ומעבירות את החרא החצי נוזלי הזה מפה לפה. די דוחה. למעשה, בסרטון הראשון חשבתי לעצמי שייתכן שזו פיקציה - שהחדירו לה לתחת איזה שוקולד או משו, לאחר שהיא עברה חוקן. אבל נראה שכנראה הדחקתי. או שסתם ניסיתי לחפש תירוץ. אתמול קיבלתי במייל את סדרת הסרטונים השנייה. כל האנשים שצפו קיבלו רפלקס הקאה - חלקם גם הצליחו לממש אותו. כבר היה מובן לי שמדובר בקקי אמיתי. לא בא לי לראות ולהיגעל בעצמי, אז החלטתי לדחות את זה קצת ולחשוב על העניין.
בעצם, רפלקס הקאה אמור להיות התגובה הטבעית שלנו לכזה מחזה. לא? כלומר - הפעולה אמורה להיות נורא לא הגיינית, ולכן פיתחנו מנגנון שידחה אותנו. לא ככה? כלומר - אלו תאוריות נפוצות. מצד שני - אנחנו נמצאים בקהילה שבה כל העסק נחשב לסוג של אקסטרים אמנם, מעבר לגבולות של רבים מבני הקהילה אמנם, אבל בהחלט בתחום המובן והמקובל. כלומר - אולי רק לחרבן, או רק להשתין 1 על השני אצל חלקנו, אבל בהחלט גם לתוך הפה אצל חלקנו האחר. כלומר - זו הקצנה, אבל רובינו מבינים אותה, ומסוגלים לפחות להרהר בלפנטז אותה.

סה"כ הקהילה ברובה עסוקה בעיקר בהצלפות וקשירות. דברים שהם די מענגים כי הם מכניסים אנדרנלין של פעילות, אבל ככה גם ההקצנה לכיוונים היותר ביזאריים. היותר כואבים. פיזית, מנטלית. זה אפילו לא משנה לצורך העניין כמה זה שפוי, למרות שאני מניח שכאב שמצריך אשפוז הוא כמה רמות מעל. אבל אולי זו הנחה לא מבוססת.
אחרי הכל - אין לי ממש נסיון. אני רק תייר בדמיון, ואילולא היה לי חבר טוב כאן, סביר להניח שבכלל לא הייתי מסתובב כאן מלכתחילה.

רוב הפנטזיות שלי הן די נורמליות. את הפנטזיות הסוטות שבכל זאת יש לי ניתן למיין להרבה תחומים, בלי העדפה ניכרת לבדס"מ. הן כוללות כמעט כל תחום של סטייה מינית מוגדרת. לפחות כזה ששמעתי עליו. כאמור - אני אוהב לתייר בדמיון, ולעיתים אני הולך למקומות אזוטריים, אולם אף על הרושם החזק שלהם מדי פעם, עדיין - טוב ונחמד לי בשגרה של לפנטז סתם על מין עם נשים בגיל הפוריות. די קונוונציונלי.
בקטע הזה אני עכשיו אמור, ע"פ הסגנון שלי, להתחיל לשחק פינג פונג עם להתחשבן על כמה אני מפנטז על כל דבר, באיזו עוצמת ריגוש וכו'. נעזוב את זה. נצא מהמלכוד. הנקודה הובהרה. שורה תחתונה - אני חי בפועל חיים נורמטיבים לגמרי מבחינה מינית. אני לא בטוח בכלל שיש בזה משו טוב - יש בי כמיהה להרחיב אותם, אבל בשורה התחתונה - רוב הכמיהה הזו גם היא מנוקזת למקומות נורמליים. סביר להניח שאם הייתי מעביר את חיי המין שלי מהפנטזייה למציאות, הייתי מממש הרבה סטיות, אבל הן עדיין לא היו ה"לחם" שלי.

אני מאמין במין חופשי וחופש מיני. אני מאמין בריגושים, ברצון לריגושים, בפנטזיות ובמימוש פנטזיות. אני מאמין שלא צריך לפגוע באחרים. אני לא אאנוס מישי.
יש תחומים שהם אפורים בעיניי. נקרופיליה. לגופה זה אכפת? לא נראה לי. למשפחה? רק אם הם ידעו...
זאופיליה? טוענים כנגדה שזו התעללות בבעלי חיים.
פדופיליה? ניצול מניפולטיבי של ילדות שהורס את חייהן.

אני מוכרח להודות שקשה לי עם הטיעונים האלו. ראשית - הם נשמעים תיאורטיים מדי בעיניי. תיכף אני אתן דוגמאות.
שנית - הם מתייחסים ברובם לטענות נגד גברים, ואז הם אוטומטית מקוטלגים לתחום החשוד שבו גברים הם חרמנים מנייאקים, ונשים רוצות סקס רק באהבה עם בעלן. כן, אני קצת מקצין, אבל זה הטעם שטיעונים כאלה משאירים.

אז אני חוזר ומצהיר על מה שאני. בעד חופש מיני, נגד פגיעה.

הבטחתי דוגמאות. בואו נסתכל קצת על אישה שעושה את זה עם כלב. התעללות בבעלי חיים? לכלב יש זיקפה מסבל?
וגבר שעושה את זה עם כלבה?
(אגב - בצעירותי התנסיתי בללטף לאיזה כלבה או שתיים את הכוס. הן נראו לי די מרוצות מהעניין, אבל אולי זה המוח המעוות והחולני שלי שפירש את זה ככה)
לגבי מין עם ילדות אני לא רוצה להיכנס - התחום אפרורי הרבה יותר מדי עבורי. אבל כשמפרידים את הנערות מהילדות (לסטייה הזו יש איזה מונח נבדל) אז התהיות מרימות את הראש מבחינתי. מה - נערים לא מקיימים מין? אני קיימתי. מה, בני הטפשעשרה מובדלים עקרונית וחייבים בבידוד? אני פינטזתי על מין עם בגירות בזמני. אני גם מכיר כמה וכמה בנות המין היפה שמימשו בשמחה בהנאה ובגאווה את רצונן למין עם בגירים. בקיצור - כל העסק נשמע לי יותר מדי כמו החלטה אופנתית. בייחוד אם נזכרים שההגדרות האלו נוטות להיות שונות בזמן ובגאוגרפיה אחרים... כלומר - יחסים בין קטינים לבגירים קיימים בהחלט גם בחברה המודרנית המערבית, אבל ברוב החברות האחרות זה בכלל לא היה אישו.

טוב, נעזוב את זה לעת עתה.

שמעתי שיש לכם הפגנה בעוד יומיים. קודם כל, רציתי לומר שאני ומפלגתי תומכים במאבק כנגד סגירת המועדון על רקע הפעילות הבדס"מית שנעשית בו באהבה, שאני לא קונה את התירוץ המגוכח של הרעש, ושבכלל - ההתנכלויות הללו הן משו מגונה.
שאני אבוא להפגנה? ובכן - כמו שאתם רואים - אאוטינג אני עושה לעצמי ממילא, ואף על שהוא לא תמיד נעים לי, וגם אני יכול להפסיד ממנו פרנסה שדחופה לי, או שיסתכלו עליי עקום השכנים והמשפחה, או שבבצפר של הילדים שלי למישו תידלק איזו נורה אדומה עקומה בראש, עדיין אני לא נרתע ברמת העקרון.
מצד שני - לא צריך לסגור את זה כבר אחת ולתמיד? כאילו - אני לא מוגדר כאן היטב. הנגיעה שלי בבדס"מ (מעבר לפנטזיות האקראיות שאת סדר גודל חשיבותן הקטן יחסית כבר הבהרנו) היא יותר של אהדה. אין לי נגיעה אמיתית בבדס"מ. בדאנג'ן ביליתי רק אחרי שהופעתי שם, וגם אז בעיקר על תקן צופה כמעט משועמם.
ויש את עניין הפרופרצייה. כלומר - יש נושאים הרבה יותר גדולים להפגין בהם. אקטיביזם חברתי צריך להיות הרבה יותר נרחב, וללכת למקומות יותר דחופים. כלומר - זה לא שולל את הצדק שבעקרון, את ההבחנה של המקרה כסמפטום, ובטח לא שולל את האקטיביזם הנדרש במקומות אחרים. זה רק שמבחינה פרופורציונית אני שואל את עצמי - לאילו הפגנות כבר טרחתי ללכת? האם זאת חשובה בעיניי באותו קנה מידה? האמת היא שהתשובה לכך היא כרגע תהיה כן רק בדוחק.
מצד שני - אולי אני אשתכנע אחרי התדיינות והרהורים נוספים.
מצד שלישי - אני פנוי במועד הזה. מצד רביעי - זה בכל זאת יחסל לי חלק ניכר מהיום. אח, הפינוק.
תראו - אני מוציא עכשיו שיר חדש (אני אעדכן אתכם ממש בקרוב אני מקווה) שעוסק כולו במחאה חברתית. יש לי גם פורום להקים מפלגה אצלי באתר האישי. הפעילות שלי מצד 1 היא כמעט אפסית, ומצד שני - עם אנרגיה פוטנציאלית אדירה. אולי היא תתבטא קצת בהשתתפות אתכם בהפגנה. לא בטוח.

טוב, הפוסט הזה ארוך נורא, והחוט המקשר לא בהכרח ברור.
יאללה, הגיע הזמן לעשות הגהה, ולפרסם. סה"כ - אני רואה לפי מס' הצפיות שיש כמה אנשים שעוקבים אחריי כאן. מעטים אומנם, אבל מגיע להם תוכן חדש ומעיק, ולי מגיע לפרסם קצת. אגב - מגיע זה גם טוב וגם רע, וזה יכול להיות פתח לעוד דיון פילוסופי שחוק




טוב, עוד איזה שתי נקודות שעלו לי בראש ושנזכרתי בהן תוך כדי קריאה: יש לי רתיעה מהסגנון של כל ההפגנה הזו. על מרבית נוסחי השלטים שהוצעו לא הייתי חותם, מרבות מההסתייגויות שהובעו אני מסתייג, לא חשתי אהדה והסכמה עם דרכי הפעולה. לא בא לי להיכנס לזה לעומק עכשיו ולהתחיל להתנצח. אני רק אומר שבאמת העסק עקום. הנה, הבטחתי ספויילר;) לאחד את הקהילה הזו זו באמת משימה סיזיפית והנסיון מגלומני. בהצלחה לכם. אולי נתראה
(וסליחה על פוסט לא מושלם:)