היה היה לי בלוג

רוצה לכתוב.
יש לזה גלים קצרים. נגיד בסדר גודל של שבוע.
שבוע אני לא רוצה לכתוב, אבל שבוע לאחר מכן אני רוצה.
והרבה פעמים זה יוצא שדווקא מתי שאני יכול אני לא רוצה ולהיפך.
כך למשל השבועיים האחרונים - לפני שבוע דווקא נדמה לי שהיה לי זמן, אבל לא כ"כ רציתי, והשבוע להיפך. כבר התגלגלו לי איזה 10 פוסטים בראש.
1 סיפור שאני חייב לספר על השד הנפלא שטיפסתי לפיטמתו.
1 על איך שאני חווה תקופה (גם זה מסוג הדברים שחווים בתקופות) שאני מפנטז על הצלפות בשדיים (שזה דווקא נראה לי קצת מוזר, כי פנטזיות בדס"מ, ועוד ספציפיות, הן לא בדיוק לחם חוקי, אבל אולי השהייה כאן עושה את שלה)
1 על אנונימיות, על איך שזה בסדר לומר את השם, אבל עלול להיות מביך בהקשרים של דור ההמשך, ועוד.
לכתוב כאן זו הרי הצהרה. לכתוב בשם מלא, גם אם לפעמים מוסווה באמנות, זו הצהרה. הצהרה שהדברים לגיטימיים, והתרסה משום שזה לא לגיטימי לבייש את מי שמפנטז, למשל.
1 כבר תמצתתי כמדומני על יעילות. על איך למשל שהמרחב השחור כאן גורם לשבור שורות ביתר קלות, כי אין מגבלה של נייר.
1 על כמה קשה לכתוב במרוכז. אולי פשוט קשה לי להתרכז. אולי אני צריך ריטלין? הו, עוד מחשבה מקורית!

מה עוד, מה עוד?
יש קטעים שאני רוצה ליצור. לא בטוח אם לקרוא להם שירים בשלב מוקדם זה. נאמר יצירות מוזיקליות שכנראה יכללו טקסט. התחלתי להבין מה אני רוצה לכתוב בסינגל הבא שלי שבו אני בטוח אשנה את העולם.
וגם בלהיט הבינלאומי שאני מצפה להרוויח ממנו הרבה כסף.

אה, כן - כסף. שאני אפרט את התוכניות העסקיות שלי? וול, בואו נאמר שאני נסוג למקורות המוכרים והבטוחים יותר מצד 1, מתוך תחושת אין ברירה שנדמה שהמציאות מתעקשת לדחוף אותה לעברי, אבל מצד שני - אני בתקופה שבה אני נפתח, ואני מקווה לצבור מומנטום. יוזם ונענה למיזמים.
שלושת הרעיונות לפרנסה מהירה שהיו לי התבררו כמשהו שכנראה לא יקרה. לפחות לא בהיקף שיהיה ניתן להתייחס אליו. אבל אולי העתיד יפתיע. אני מדבר אגב על סימון שבילים, דוגמנות עירום, ותרגום. בדוגמנות עירום הצלחתי לנהל דיאלוג משמעותי עם איזו בעלת סטודיו, שציינה בפניי למשל כמה היא לא חושבת שלהזמין לדגמן אנשים עם שומן רופס זה דבר שהיא מקדמת. גם סיפרתי לה בהרחבה על הצלקת המשמעותית שיש לי באגן מהבטן עד לגב. בקיצור - עשיתי רושם. מצד שני - גיליתי שעבור עירום במילא לא משלמים מי יודע מה בימנו.
את עבודת ההתנדבות שתכננתי נראה לי אני אדחה לספטמבר. מדובר על ללמד אסירים לנגן. למה דווקא אסירים תשאלו. ובכן - על זה אני אכן צריך לכתוב וואחד פוסט בנושא לגיטימיות, מוסכמות, צביעות ותמימות. בתכל''ס, בואו נגיד שזה פחות מסוכן מללמד קטינות;)

ובכן.
כמו שאתם רואים - רשימת המטלות ארוכה. יש לי בערך עוד שעה פנויה עכשיו, וגם היא צצה בלי תכנון אגב.
פעם הייתי עושה מזה שיר. היום אני כותב על זה בלוג. טוב, קראתי לבלוג פעם "חיים". מעניין למה עשיתי את זה אז. אך, זיכרון הוא דבר אכזר וחמקמק.

בא לי להרחיב עוד טיפה בנושא הלגיטימיות, כי נדמה לי שזה חשוב לפרט דיסקליימר כזה. כלומר - המילה דיסקליימר היא כבר מרתיחה, לא?
העניין הוא גמישות מחשבתית. נסיון להזדהות עם אחרים. נסיון לראות את הבסדריות של שולי החברה. בת'כלס, נדמה לי שאני מצליח לא רע יחסית. אבל זה ממצב אותי בכל מיני נקודות השקפה שמוקעות לעיתים קרובות. אני תמיד צריך להיכנס לויכוח פילוסופי עמוק על מהותו של טוב ורע, על פרופורציה - טוב ורע למה ולמי, על פרספקטיבה אנטי ממסדית וכו'. העניין הוא שמבחינתי יש בכך טעם, אבל נראה שרוב האנשים אוהבים להישאר במיינסטרים שלהם, וזה גם בסדר, אני מניח. קודם כל - קונפורמיסטיות זה וואחד פטיש. טוב, אולי יותר נכון לומר וואחד טריפ. טוב, עזבו אתכם ממינוח. מה שאני רוצה לציין הוא שבמילא יש דברים שאני נרתע מלהעמיק בהם בעצמי. דת למשל. ונדמה לי שיש לזה סיבות טובות, אבל הסיבה מס' אחת היא שבני אדם לא יכולים להקיף ברציונליות את הכל. הם לא סופרמנים במוח. אז צריך לנסות להשתמש קצת באינטואיציה כשאתה בא לעשות בחירות בחיים, אבל בהחלט שווה לנסות לשמור על דלת פתוחה לרעיונות חדשים ורעננים. לנקודות השקפה שונות. אולי בסוף יבוא מי שיתן לך מפתח.
(ח! מפתח לדלת הפתוחה! איזה קטע, אתם קולטים?!)




אני כותב מפוזר נורא. מקשה להבין אותי. לא בונה ומבסס טיעונים בצורה מוסדרת. מה לעשות - זה אני. אוהבים לקרוא אותי בכל זאת? מרגישים אולי איכשהו שבכל זאת יש כאן איזו חוכמת חיים ותרומה לתודעתכם?

עליתי לגבעת השד.
היה יום יפה.
שמש אביבית זרחה. רקע תכול כעין שמיים. עיין ירוקה וכחולה מבעד לתלתלים שטניים התבוננה בי ורוגשתי.
התחלתי לקפץ על הבשר הרך והקפיצי. היה ממש כיף. הרגשה כמו טרמפולינה של אוננות.
מצצתי בחוזקה את כל העטרה. החלקתי את כפות ידיי סביב חריץ החלב. ראיתי את הדמיון לחריץ בכיפה שלי, אבל המרקם הרבה יותר מגרה. פשוט כיף הדבר החום הזה שעטוף בלבן גמישי.
וריד סגול הציע לי לגלוש עליו. שוב, לא יכולתי שלא להיזכר ולהשוות לוריד שלי בז'. שוב - הרבה יותר כיף היה לי עם הוריד הלז.
החלטתי לשתול בשד פרח.
חפרתי גומה קטנה ליד ראש הגבעה, על שפת הפטמה, ושתלתי גבעול ירוק עם פרח סביוני תכול ששונה רק במעט מגוון דמוי השמיים שבו הוא השתקף קודם.
חזרתי לעיין בע' שהתבוננה בי מבעד לסבך השטני. השוותי אותה לפרח, אבל התחלתי להתעניין בסבכים הנהדרים האחרים שיש לגוף הזה להציע.
בתחילה בדקתי את בית השחי, אבל לא יכולתי להתחמק זמן רב מהכוס.
זחלתי לעברו וצללתי פנימה. שוב - דמיון מסוים לבית השחי, אבל כל כך הרבה יותר כיפי ולטעמי.
ואם כבר מזכירים טעם. אלוהים, איזה טעם! אלוהי.
והריח. ניחוח שעדיף אף על הפרח. בכלל, מצחיק לציין אף במשמעות כזו בהקשר כזה.
דימיתי את כולי למוט ושימשתי כבוכנה.
הע' שצפתה בה התערפלה בהנאה.
צווחת אורגזמה נשמעה.

אחר כך טיילתי לרקטום