היה היה לי בלוג

מסתבר שדווקא היו יותר אנשים ממה שחשבתי אתמול.
לא משנה - היו פחות ממה שקיוויתי וציפיתי. התחושה הייתה שמשהו טוב, גדול, וסוחף יכול לקרות כאן - קודם כל לחבר שלי, ואז גם לכל המעורבים, כולל קהילה שנדבקתי בה קצת מטבע הדברים.
מקווה שהבנתם מאיפה מה שאמרתי בא, ושאם בכל זאת הייתה שם פיסת אמת שהייתה ראויה לצאת החוצה ולדרבן לכיוונים נכונים יותר, זה אכן קרה.
המסקנה כרגיל היא שתקיפה היא מיותרת, אבל גם, מעבר לפירוט של תחילת המשפט, שאנושיות זה דבר שלא צריך להתעלם ממנו בכל זאת. אמרתי את מה שאמרתי כי זה התגבש לי בראש. אני מניח שלא קשה למצוא לכך את הסיבות, אבל אין לי חשק לכתוב עכשיו פוסט שיזלוג לפתטיות. גם להמשיך להתנצל יהיה כבר סר טעם.
בואו נקנח בשיר? את זה אפשר אולי לאהוב יותר:


הורות לריבוי
ממקום זועף
מתקמט כחומר קסם

רגשי נחיתות עייפים כמו
משבר משועמם
לא לבלבל את השכל