בסדר. מה אתכם?
יש לי פצע מבחיל על היד. ועוד כמה וכמה לא רק על היד, אלא בעיקר על הרגליים. שאריות מצריבה בחנקן נוזלי של יבלות ויראליות. כל זה קצת מעכב אותי מלנהוג כמנהגי, אבל מנהגי הוא לא כזה שגרתי לגמרי אחרי הכל, אלא תנודתי, ובתוך התנודות - כן, כנראה שהכל אותו דבר.
בכל אופן - לאט לאט חופשתי תמה, ובאנרגיות מתחדשות מיוחלות, ובראש קצת נקי, אני מסתכל קדימה, ועושה תוכניות לאלוהים לצחוק עליהן לשנה החדשה. מנסה לארגן את חיי, שלא לומר - למצוא משמעות. לא שיש רעיונות מהפכנים, אבל אחד מהמהפכניים שבהם כולל לעשות סדר, במעין מערכת חודשית שתקבע את כל פעילויותיי, שלא כוללות רק עבודה מול מגוון אנשים - לקוחות, קולגות, שלא להזכיר - מוסדות, אלא גם את ה"פנאי" החל מהמטלות והבילוי במסגרת הבית והמשפחה והחברים, דרך דברים שאני רוצה ללמוד, ובעיקר - דברים שאני רוצה לעשות. כאמור - בתוכן עצמו אין הרבה חדש, אבל - בואו נראה איך מתמודדים.
אחד הדברים שהאני חוכך בדעתי לכלול ברשימות הוא כתיבה בבלוג/בבלוגים. אני עדיין לא בטוח שיש בכך תועלת, וגם אם כן - אני לא בטוח אם צריך לכתוב בשלושת הבלוגים שלי, בחלקם, או בכלל בבלוג חדש, ואני גם לא בטוח על אילו נושאים לכתוב. התדירות מן הסתם לא תהיה גבוהה. אולי פעם בחודש כזה. מכל מקום - כרגע אני בשלב החופשי, ואני עושה מין בלון ניסוי כדי לראות איך זה מרגיש, בבלוג שבו הכי הרבה קוראים אותי, ואפילו מגיבים לי - מה שכמעט לא קורה אף פעם בבלוגים האחרים שלי. כל בלוג ויתרונותיו וחסרונותיו - כבר טחנו את זה בעבר עד דק, ולמרות שלא השתנה כלום - אולי היאוש יותר נוח, כמו שאומרים, או במילים אחרות - התרגלנו, ואנחנו לא מתרגשים.
אז במה נדון בכלל?
בכל מיני מניפסטים בכל מיני נושאים הרי גורל פחות או יותר? או שמא בסקירת מצב אישית/לאומית? או שאולי שבבי שירה ואף סיפורת? ואולי הסיגנון של ארס בלוגיטיקה הוא אמנות לגיטימית ויספק אותנו?
בכל מקרה - ימים יגידו. נראה שהפעם נקצר. איכשהו יש לי הרגשה שאם אכתוב בשלושת הבלוגים שלי - זה יהיה החופשי יותר מביניהם. בכל מקרה - אולי אלך להגיד שלום גם לאחרים.
אז, אולי להתראות בקרוב, ואפילו באופן קבוע, גם אם לא גרפומני.
ביי בינתיים,
שלכם,
עדי
