כותרת פרובוקטיבית משהו, אבל אולי הסיבה שאני כותב היא כי הסיפור עדיין טרי במוחי, ומוסר ההשכל העיקרי שלו הוא שאני לא מבין כלום, חוץ ממה שאני מבין, ואולי זו הקדמה לפוסט על היותי פמיניסט רע, שבכלל לא בטוח שאם ייכתב ייכתב כאן...
מכל מקום - זה גם לא בדיוק נדיר לבלות חצי שעה עם זונה. ביחוד כשהרבה פעמים אני גם עושה את זה באופן יזום, כשאני מתנדב במקלט לזונות רחוב נרקומניות בנווה שאנן. אני עושה את זה מעט יחסית אמנם, אבל לא זה הסיפור כרגע. לקבל הצעה זה לא משהו שקורה כל יום. מכל מקום - נתחיל אולי בסיפור עצמו, שתכל'ס יכול לעמוד בפני עצמו גם בלי ההקדמה הנ"ל, ואולי גם בלי הסיפא שאולי אכתוב בעוד כמה עשרות דקות.
בעוד אני נוסע לי לתומי, אחרי טיול, שבו הרהרתי באפשרות שאני עשוי להזדקק לטרמפ בעצמי, אני מוצא הזדמנות לעצור לטרמפיסטית*. נראית במבט חטוף כמו בחורה עם אנרגיות צעירות של חיות. יש בזה כמובן גם משהו סקסי. היא עומדת ככה שלעצור לידה תוקע אותי טיפה בתוך הכביש ככה שצופרים לי. ברור שהייתי יכול לעקוף אותה ולעצור. כנראה שאני לא לוקח מספיק טרמפיסטים כדי שהתובנה הזו תחלחל להרגל**. מה גם שיש משהו יותר נגיש ככה. אניווי - ניכר בה שהיא טיפה בוחנת את המצב לפני שעולה, לא שהבנתי אז למה - חשבתי שמנסה בעיקר להבין אם הטרמפ מביא אותה למקום טוב. נכנסת.
מתחילים לדבר. מוזיקה אוריינטלית בקול המוזיקה. שואלת איכשהו מה אני עושה, אומר שמוזיקאי, אומרת ברור בהתחשב בביגוד שלי ושואלת עוד קצת פרטים שגם אותם אני מספק בכלליות. שואל מה היא עושה. מלמדת רקדניות חשפניות. מתעניין בפרטים. מספרת שהיא עובדת עם הרמה הגבוהה. אלו שהולכות בסוף למועדונים כמו הפוסיקט, והבורסה ועוד כמה שאני לא זוכר. בתוכי אני קצת מגחך שזה נחשב יותר מאחרים, אבל יודע שבעצם לא ממש מכיר אחרים. משהו באלנבי? לא משנה. בכל מקרה - מתחבר, בטח חיצונית, לצד שנותן כבוד והערכה. משתף שהייתי בפוסיקט פעמיים במסיבות רווקים, ובאמת התרשמתי מהשואו. היא מדברת גם על זה שבחורה לא צריכה להיות יפה. שמגיעות אליה כל מיני דוגמניות, והיא בוררת מתוכן מעט. בחורה צריכה לדעת איך להעמיד לגבר בלי לעשות הרבה דברים במגע פיזי (אני דווקא זוכר התחככויות מסיביות, שדרכן לוקחים עוד 20 שקל ועוד 20, אבל לא משנה). מגיב לכך שלי אישית היה פער בחוויות בין הפעם הראשונה לשנייה, ואני תמיד תוהה מה היו הסיבות, ומניח שבעיקר פנימיות - הסטייט אוף מיינד שלי. היא מפארת את עצמה בינתיים, איך תמיד רצו אותה כל מיני רמים ובכל מיני סכומים רמים, ומישהי ותיקה אמרה לה שהיא כבר לא צריכה ושתלך ללמד. לא משנה. אניווי, תוך כדי הסיפורים על הסטודיו בבן יהודה, על באיזו בעלות והסדר הוא, על זה שיש לה פרוטקשן, אבל בעצם, בהיותה צעירה רוסייה שהסתובבה עם חבר'ה מהרחוב תמיד היה לה פרוטקשן, אני גם מהרהר בצלקת המאוד בולטת שיש לה בפנים, אבל גם קולט שהשיניים שלה נראות קצת מוזר, כאילו היא משתמשת באיזה סם, ובכלל היא מתנהגת טיפה כמו מסוממת. גם נוגעת טיפה, כאילו במקרה, אבל זה מתחבר אצלי לאותו מקום. אניווי - מדברים קצת סמול טוק על תאונות דרכים בארץ, בעקבות מה שרואים בדרך (היא טוענת שבמוסקבה יש פחות) ואז כבר מתקרבים ליעד, והיא אומרת שיש לה הצעה. שנינו מגחכים קצת, כי אולי די ברור שאני לא נענה להצעות, אבל אומר לה שתציע בכל זאת את מה שהיא חשבה בשביל הסקרנות. היא אמנם לא מפרטת את מהות ההצעה, אבל הכיוון ברור. במקום זה היא מוכרת לי סיפור על כך שמישהו גנב לה את הארנק או משהו, ואומרת שלא הייתי נותן לה סתם כך 20 שקל. אני נוטה להסכים, ואז היא עוברת לטקטיקה של "היא הייתה נותנת לבחורה בצרה 20 שקלים גם בלי כלום". אני אומר לה שבכל מקרה אין לי ולא הייתי יכול לעזור לה. אנחנו כבר מתקרבים ליעד, ואני חושב מהר לפני שהיא יוצאת מהאוטו איך היא יכולה לתפוס טרמפ בקלות למעוז חפצה גם בלי 20 שקלים. היא אומרת טוב טוב תודה רבה באמת תוך שהיא יוצאת מהאוטו. ספק נעלבת, ספק אין לה כוח לזיוני שכל שלי. לא מכרה עוברת הלאה. תכל'ס - הורדתי אותה איפה שסיכמנו מראש. לפי הסיפורון הראשוני לשם בערך היא רצתה להגיע.
מוסר ההשכל העיקרי כאמור הוא שאין לי מושג.
עוד מוסרי השכל - תמיד אפשר למכור לי סיפורים. היה איזה אחד בתאילנד לא מזמן שמכר לי סיפור. נתתי לו קמצוץ ממה שביקש. קצת למען הספק, המאוד ספקי, וקצת כתמורה לסיפור. בהקשר של הכוכבית - תמיד הייתה לי נטייה לעצור לזונות. בהקשר של הפמיניסט הרע - אני בא משיוויון אמיתי, אבל אין כזה. אבל, כאמור - את הנושא נפתח בהזמנות אחרת. בינתים זה יישאר סיפור תלוש וחסר פואנטה שבכלל לא בטוח למה הוא נכתב, אבל לפחות הוא לא מעורפל בזיכרון, ועכשיו הוא חקוק בכלוב, ובטח יש פרטים שילכו לאיבוד, כי לא כתבתי כל פרט ופרט, אז בעצם יש כאן טרנספורמציה במילא. זה טיבו של עולם.
לילה טוב לכם,
שלכם
עדי
**הרהרתי אם להעיר לה וויתרתי