מכתב אישי כללי או משהו כזה. כאילו - טיוטה. כאילו - מה - אם הייתי משחרר היום משהו לרדיו אולי הייתי כותב את זה, אבל אני רחוק מזה מאוד בנקודת הזמן הנוכחית. אני כאילו על קו הזינוק. של כל מיני מסלולים. וצריך לבחור לאן ללכת. כמובן - במציאות שלי אפשר ללכת בכולם במקביל.
אז - מסקנת הביניים והרגש הנוכחי (שבטח ישתנה) הוא שאני שווה. והשירים שלי שווים. אז בואו נראה:
שלום לעורך הרדיו (מיועד גם לעורכות. אולי אפילו יותר - אולי תגלו אליי סימפטיה כי אני כוסון?;) בכל אופן - בלשון זכר כאולד פאשן)*
הרי אתה מקבל ממני היום את המוצר X שמן הסתם כולל שיר או יותר שכתבתי בעצמי, שרתי בעצמי והפקתי בעצמי ו/או שעשיתי את כל הדברים הללו בשיתוף עם...
עכשיו - קודם כל תקשיב. תן לזה צ'אנס אמיתי. מה אכפת לך. ואפילו תיידע אותי שעשית את זה. ככה תנפץ את בועת האשלייה שאף אחד לא שומע שמסתובבת בין היוצרים חסרי ההצלחה כמו רעל.
עכשיו - תראה - אני חושב שהלחנים קליטים ומיוחדים. אני חושב שהמילים טובות. אני חושב שהשירה מאוד מבטאת ואישית. אני חושב שהעיבודים מאוד מיוחדים. אני מקווה שהכל נשמע לך מהוקצע מספיק. אני מקווה שגם לי. אבל דיר ראבק - אל תגיד לי שאני בוסר או משהו. אני כבר הרבה שנים בשטח. אפילו מוכר ומוערך למדיי בתחום הנישה שלי (מוזיקה עתיקה, חלילית, וגרורות/שלוחות). ואני גם די הרבה שנים כותב, מבצע ומקליט שירים. והרבה אנשים אוהבים ואוהדים**.
המילים זכו לשבחים. כן - הן לפעמים בועטות ומוזרות. לעיתים נאיביות במין הפוך על הפוך, אבל בטח שלא בא לי לשמוע את התירוץ שהן לא טובות מספיק. שמעת איזה זבל משמיעים לפעמים? באמת - אני נבוך. פזמונים הם לא דבר גבוה במיוחד. אבל לא שאני מזלזל - הרבה פעמים יש בהם פשוט איזו אמת פופית אסתטית דיה, שזו אמנות אמיתית בפני עצמה ו/או רומנטיקה זולה. לא משנה. מה שאני אומר הוא שמצד אחד קשה להתנשא על המילים שלי, ומצד שני - אוקיי, אולי הן מיוחדות, אבל מה פאקינג רע בלהכניס משהו מיוחד לרדיו? מה - הכל צריך להיות אותו שטאנץ? ולא שזה המצב בעיניי. רק לפעמים. ובכל זאת - אם נניח לצורך הדיון את ההיפותיזה שנראית סבירה לעיתים שאני פשוט קצת יוצא דופן יותר מהרגיל - אז מה פאקינג רע בזה? למה שלא יהיה לזה מקום? למה שלא אכתיב טרנד ואופנות אפילו ואשנה את מהלך ההיסטוריה דרך פרסום האמנות שלי?
מכל מקום - גם הלחנים מיוחדים. לפעמים קליטים, אפילו פופיים, לעיתים דווקא אמנותיים במיוחד. שוב - מה רע לשמוע את זה ברדיו? והשירה מוזרה מדיי? לא שאני מקנא או ממורמר (טוב, אולי קצת קנאת סופרים, אבל השתפרתי. כאמור - אני כבר בוגר עכשיו. אגב - עוד דבר שהשתפר זו היוהרה שלי. אגב - אני בוגר עכשיו הוא שורה משיר שלי מגיל 18. אבל לא משנה - הכתיבה מתחילה להיות לא קוהרנטית. נחזור לנתיב) אבל - אביב גפן לא צפרדע? ומה - מאיר אריאל הוא פבארוטי? נו, באמת. אז - יאללה - השירה שלי מיוחדת וקשה לעיכול ומחוספסת בקצוות המאוד עמוקים שלה. אשכרה אפשר לתת כאן שורה של דימויים. אז מה. הבעתית בטח, אבל שוב - משהו חדש. לא צריך להיות כמו. מבין מה אני אומר?
וחוץ מזה - קצת רחמים. כלומר - אם עברנו את השלב שבו החלטת שאתה לא רוצה להעניק אותי לעולם, אז לפחות תחשוב על הפנסיה שלי. מה - אתה רוצה שלא אחיה מתמלוגים?
טוב, עזוב את זה. על זה אני כבר אשבור את הראש. אבל - ראבק - תעניק אותי לעולם. לא לדאוג - אחרי הכל - אני אשלם את המחיר. אתה יודע שפרסום בא עם מחיר, נכון?
ובכן, תודה על ההקשבה. יאללה, לך תעשה את הדבר הנכון, ותשמיע אותי באינטנסיביות מהיום והלאה, ותשכנע גם את שאר הקולגות שלך. תחשוב כמה כוח זה יעניק לך בנתיב הציוויליזציה. מקום של כבוד.
הכל עם חיוך. בכל בדיחה יש חצי אמת. ושאר פתגמים שאת כל אחד מהם אפשר להפריך, או לפחות לסייג.
יאללה, לבריאות.
בכבוד או משהו.
שלך
עדי
זמר/יוצר שעתידו תלוי בך. לפחות בנתיב הזה. יש עוד כמה:)
נ.ב - אפילו הכנסתי סולו חלילית. על נגינת החלילית שלי כמעט אין ויכוח שהיא משהו שווה ומיוחד בקרב הקהל הרחב. ובכלל - יש הרבה דברים מיוחדים בעיבוד בתחום האינסטרומנטציה. תתעניין
*אתמול היה יום האישה
**כן - יש גם את הקוטלים. מכרים, קרובים ושלא. לא משנה - הרבה כאמור תומכים ובעד, ואני הולך איתם, וכל המהות של העסק הזה היא להרחיב את המעגל של מי שיזכה להיחשף, ולאהוב/לשנוא/להיות אדיש לזה. בדיוק כמו עם ראש הממשלה. גם אליו היחס אמביוולנטי, ויש שחושבים שהוא לא מוכשר לתפקיד