חלקתי את זה עם כמה אנשים בברנז'ה
אבל חזרתי הביתה ולא מצאתי שום איזכור
אפילו לא איפה שציפיתי, בטח לא במיינסטרים.
ליגטי, חברים, היה, בהנחה שלא הזיתי או שמישו התלוצץ
אולי המלחין המועדף עליי
זה שכתב את המוזיקה האקסטרימית ביותר באודיסה בחלל
או את המוטו בעיניים עצומות לרווחה
זה שכתב שלוש יצירות לצ'מבלו, בהן הראשונה לכלי היסטורי בכיוון היסטורי במאה ה20
זה שיצר שדות סאונד ונחשב לענק מוזיקה מודרנית-קלאסית, אבל בתכל'ס - כל מי שיש לו עצבים חזקים באוזניים שומע נשמה טהורה וקריאת כאב
בהנחה שליגטי מת היום, כולה בן 70 ומשו, בטח נזכה לשמוע קונצרטים לזכרו בקרוב. אמנם - לא קל לבצע את המוזיקה שלו (כשם שלא קל לשמוע אותה), והוא עצמו היה קפדן ולא סלחן בצורה שגבלה ביהירות ושחצנות לגבי המבצעים שלו, אבל בכל זאת - יש לנו הזדמנות לשמוע אותו עכשיו אולי יותר, כי אולי הוא היה מפורסם מאוד בחייו, אבל יש לי ספק סביר אם מישו מהקוראים הפוטנציילים של הפוסט הזה שמע עליו מעודו...
ככה זה בחיים - ואן גוך סטייל. לפחות ככיוון.
לפני 18 שנים. 12 ביוני 2006 בשעה 21:35
