היה היה לי בלוג

לדעת הסטוריה, סטטיסטיקה, רעיונות - הכל מקצוע. הכל צריך להעשות עם אחריות.
אני מרגיש שאין אנשים שיודעים איך או שמא אינם רוצים להוביל אותנו בדרך הנכונה, מבחינתי, שם בהנהגה. ראשי ממשלה שיודעים לדבר הרבה על שלום אך בפועל המצב מדרדר והולך, האלימות חוגגת, הפלורליזם פוחת, גורמים מסוכנים חשוכים ומתלהמים מרימים את הראש יותר ויותר בדיבור ובמעשים. נדמה שראש הממשלה הנוכחי הוא כעין סמל לכל זה ביתר שאת. ואולי זו רק התקופה, והוא מסכן - האם לו הייתי במקומו היה יותר טוב? - והרי המקצוע שלי אחר.
אבל נדמה שהרעיונות שלי בדבר קידום שלום, הפחתת אלימות, חינוך, תעסוקה, תרומה לחברה, פתיחות וכו' נטועים בי עמוק מספיק כדי שאוכל לבחור ברירות אחרות.... ועדיין - אני לא מתאים לשם, ושם לא מתאים לי - מדוע אין מישהו שמוביל אותנו לכיוונים טובים? מדוע כ"כ הרבה אנשים מתעקשים לבחור בדרכים קלוקלות?

על סדר היום קריאות לשלום מצד "אויבנו", ולוחמה בהם. רעיונות פרקטיים? כנסו למשא ומתן כמה שיותר מהר. וותרו על כמה שצודק לוותר עליו - דרישותהם הרשמיות של מרבית "אויבנו" לגטימיות...
פתחו נשקים דפנסיביים בלבד. הפכו אותם לסטנדרט.
גלו פתיחות לרצונם של האחרים. דוגמא: המצעד -ירושליים העיר הגדולה בישראל. גם בלי להזקק לסטטיסטיקות מדויקות ברור ש% התושבים שאינם חרדים בה הוא גדול, שמספרם האבסולוטי אולי עובר את זה שבערים גדולות אחרות בישראל, ושיש בה אזורים רבים שאינם שייכים ליראי שמיים. לא כל ירושליים היא 100 שערים והכותל. ובכל זאת אנשים משווים אותה לוותיקן. קצת שכחו שמסביב לוותיקן יש גם רומא.... ואני שואל? שכחו. היתממות? בורות? דמגוגיה?
והאם אני חושב שצריך לצעוד? האמת - כן. הרי מותר לאנשים לאהוב ולהתבטא כפי שהם רוצים. זכות בסיסית, הגדרת זהות, קריאה לתיקון עוולות וכו'. המאמרים מסביבי אמורים להספיק כדי לשכנע כל 1. האם אצעד? האמת - כנראה שלא. אני מרגיש שנושאי השלום בוערים יותר, אני לא אוהב להשתתף במריבות, אני בספק אם אני מאוד אשפיע שם, אני גם קצת פוחד, אבל האמת היא שאני קצת מתבייש בכל התירוצים האלה. אני מתיימר לתרום לשינוי, להביע עמדה - מדוע אני מתחמק מחובתי?

אז שוב - הבעייה שלי במציאת הדרך לשינוי והשפעה קיימת. יש לי רצון טוב,יש לי רצון להשפיע, יש לי שאיפה לעולם מתוקן. אומרים אגב שהעולם שלנו היום יותר טוב ממה שהיה אי פעם - הבעייה היא יותר המודעות שלנו לכל מה שרע בו. מצד שני - נדמה שאנחנו יושבים על חבית נפץ....

לפני 11 שנה הייתי בסרט. לא בהפגנה. כשחזרתי הבייתה חשתי תחושה נוראה כשגיליתי מה קרה. חשתי תחושות דומות מאז עוד כמה פעמים. למשל כשפרצה אינתיפדת אל אקצה. ומה אני עושה לשינוי? מה כל 1 מכם עושה?
עשו לי טובה - היו יותר אחראים ממני...