לפני 19 שנים. 19 באפריל 2005 בשעה 11:32
בראשית הכאבנו. התמכרנו לכאב. המצאנו משחק. ככה זה - חייבים התפתחות. עוד משחק ועוד משחק, והתפתחות נוספת. בינתיים איבדנו קצת ממה שהיה.היום אנחנו אפילו לא יודעים למה אנחנו מכוונים. אז יש קהילה קטנה שנהיית טרנדית, ומגדירה ומצרפת אליה עוד ועוד. כמות הקיצונים השתנתה? אולי ההגדרות מרוככות? יש חפיפה בין העולם הרשע ובין טוב הלב שמופגן בממלכת הסאדו. מקום עם אהבה. אנשים ריקים וסובלים אולאובר. חיים במשחק שגדול עליהם. צריך לצאת ולהחליף שוב. לו הייתי שובר שורות היה כאן שיר. עדיין כל 1 יכול לפרשן.